סגולת אמירת הקטורת

בס"ד

  

סגולה ידועה היא, לקרוא את פרשת הקטורת, וכך נכתב על סגולה זו בספר "סדר היום":

"עניין הקטורת הוא עניין גדול, כאשר כתבנו למעלה, והוא אשר מקשר העולמות כולם בשמו, כי 'קשר' הוא בלשון הקודש, ו'קטר' בלשון תרגום, והוא מבטל המוות ועוצר המגיפה ומסלק רוח רעה וכל המקטרגים מכל העולם, כאשר כתוב בזוהר במקומות רבים.

ולכן ראוי לכל בעל נפש להשתדל בכל עוז לאמרה בכל יום פעמיים בבוקר ובערב ולכוון בו מילה במילה, ותעלה שיח שפתותינו במקום קרבנותינו, וגורם לנו ברכה והצלחה והרווחה בכל מעשה ומשלח ידינו, ומעשיר ואינו בא לידי עניות הזהיר בו.

וכן מצינו (יומא כ"ו ע"א) בכהנים המקטירים אותו, שכל כהן שזכה בו פעם אחת לא הוצרך להקטיר בו פעם אחרת, מפני שנתברך במעשה ידיו, והיו הכהנים שלא זכו בו מעולם מפיסים בו כדי לזכות בהקטרתו להתברך בהרווחת מזונותיהם. וכן יהיה העניין למי שמדקדק בקריאתו בכל יום כראוי בבוקר ובערב, יזכה להרווחת מזונותיו בלי ספק". עד כאן לשונו.

בספר "סגולות ישראל" (ערך "קטורת") נאמר: "בסדר היום כתב לאמר החושש עליו עליו ועל נפשו ראוי להשתדל בכל עוז בעניין זה ולכתוב כל עניין הקטורת בקלף כשר בכתב אשורית, ולקרות אותה בבוקר ובערב... ואמירת הקטורת וכוונת סממנים הוא סיוע גדול לחזור בתשובה כמו שכתבו גורי האריז"ל".

מהמסופר בתורה בספר במדבר (פרק י"ז, י"א-י"ג) ניתן לראות את כוחה של הקטורת לעצירת מגיפות רעות חלילה, שכן נאמר שם לגבי המגפה שפרצה בעם בעקבות מחלוקתו של קורח: "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה".

ובגמרא במסכת שבת (דף פ"ט ע"א") נאמר על כך: " אף מלאך המות מסר לו (למשה רבנו) דבר שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' ".

בספר "חסד לאברהם" כתוב: "דע כי קריאת פיטום הקטורת יש בו כוח סגולי להבריח כל סנקליטין (יועציו ושריו) של מלך".

מסירות נפש לתורה

בס"ד

  

רבים מאתנו אשר רצון להם לזכות להתעלות רוחנית, להתעלות אמיתית בתורה, מרגישים שזה פשוט לא הולך. רוצים ומנסים, ושוב מנסים, אך לא מרגישים שהולכים ונעשים יותר גדולים בתורה, והתמיהה על כך רבה.

אחת הסיבות לכך, היא משום שחסרה לנו לעיתים "מסירות נפש" למען התורה.

בכדי לזכות לגדלות בתורה, צריכים להתמסר במלא הכוחות ללימוד התורה, להתגבר על העצלות והקשיים, ואף לוותר על נוחות גשמית ותענוגים חומריים מסויימים להם היינו רגילים.

במסכת אבות לימדונו חז"ל שישנם ארבעים ושמונה קניינים שאיתם קונים את התורה. חלק מהקניינים המוזכרים שם מתבצעים ע"י מיעוט תענוגות וענייני העולם הזה, כגון: מיעוט סחורה, מיעוט תענוג, מיעוט שינה, מיעוט שיחה ועוד.

רבי שלמה ברעוודא זצ"ל אמר פעם שישנם בחורים או אברכים בני עליה ובעלי שאיפות, אשר רצון עז להם לסיים את כל הש"ס בלילה אחד, אך מאידך הם גם לא מוכנים לוותר על השינה באותו לילה...

בתורה בפרשת חוקת נאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר י"ט, י"ד), ודורשים חז"ל על פסוק זה ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלה של תורה". כוונת הדברים היא שהרוצה לזכות לכתרה של תורה צריך למעט בהנאות הגוף, לעשות מסירות נפש למען התורה.

אל לנו לחשוש שבאופן זה יהיה לנו פחות טוב בעולם, שהרי כבר לימדונו רבותינו ז"ל בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן "אשריך וטוב לך" (תהלים קכ"ח, ב') - אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". (פרק ו', משנה ד')

גם אם אין ביכולתנו לקיים את הנאמר בשלמות, בכל אופן ככל שנצליח להתחזק באיזו נקודה קטנה הקשורה לעניין, כבר נזכה להתקדם צעד אחד קדימה, ונתעלה במעלה נוספת בתורה הקדושה.

כמה טוב לתת צדקה

בס"ד

  

מעלתה של מצות הצדקה גדולה עד מאד.

חז"ל לימדונו, ש"שקולה צדקה כנגד כל המצוות". (מסכת בבא בתרא דף ט' ע"א)

ובגמרא במסכת סוכה כתוב: "גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר (משלי כ"א, ג') 'עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח'". (דף מ"ט ע"ב)

במסכת בבא בתרא נאמר: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיהו נ"ו, א') 'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות'". (דף י' ע"א)

ועוד מובא שם: "כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים".

אומרים חז"ל: "בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו, [ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו] ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך, והקדוש ברוך הוא אינו כן, אדם נותן פרוטה לעני, זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר (תהלים י"ז, ט"ו) 'אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך'". (שם)

"שאלו את שלמה בן דוד 'עד היכן כחה של צדקה?' אמר להן 'צאו וראו מה פירש דוד אבא (תהלים קי"ב, ט') פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד'. רבי אבא אמר מהכא (מכאן) (ישעיהו ל"ג, ט"ז) 'הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים'. מה טעם מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו? משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים". (שם ע"ב)

למצות צדקה יש כוח עצום להצלה מגזירות לא טובות שלא עלינו.

ידועים דברי שלמה המלך עליו השלום האומר: "וצדקה תציל ממוות".

שלמה המלך לא מסתפק בלכתוב פעם אחת בספרו משלי שצדקה תציל ממוות, הוא חוזר על אותן מילים פעמיים, פעם אחת בפרק י' פסוק ב' ופעם נוספת בפרק י"א פסוק ד'. נשאלת השאלה מדוע שלמה המלך ראה לנכון לחזור פעמיים על אותן מילים?

תשובה לשאלה זו ניתנה ע"י רבי יוחנן כמובא במסכת בבא בתרא (שם), וזה לשון הגמרא: "שתי צדקות הללו למה? אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם".

אומר הגאון מוילנא זצ"ל: "הצדקה, לא די שהיא טובה בעצם, אלא גם מועילה יותר מכל דבר שתציל אותו אף מהמוות, ואין דבר מועיל בעולם יותר מזה". (פירוש הגר"א על משלי, י', ב')

בדברי רבותינו זצ"ל מצאנו עוד רבות על מעלתה, כוחה ושכרה של מצות הצדקה, ולנו לא נותר אלא לקיים את המצוה הנפלאה הזו בהידור ובשמחה.

למה הקדוש ברוך הוא עושה ניסים?

בס"ד 

ראשית יש לדעת, שבעצם כל דבר הקורה בבריאה נקרא נס, שכן ממבט הגיוני, אין הסבר שיכול להניח את הדעת לפעילותם של אותם דברים. לדוגמה, ירידת גשמים, צמיחת אילנות, קיומם של בעלי החיים, תפקוד האדם, גם אם המדע יכול להסביר איך הם פועלים, הוא לא יכול להסביר את הכוח הראשוני שברא אותם ואת הכוח השורשי המניע אותם. כך הוא הדבר בכל פרט ופרט מחלקי הבריאה וכך הוא הדבר בכל דבר ודבר שקורה לאדם במשך ימי חייו. הנהגת העולם הטבעית היא נס גדול ועצום.

מי שלא מתבונן בדבר ולא מעמיק את מחשבתו בכך, לא מרגיש כלל את אין ספור הניסים שקורים בעולם בכל רגע ורגע. אצלו הטבע הוא דבר מובן מאליו. לכן ניסים אלו נקראים ניסים נסתרים.

יוצא אם כן, שבכדי שהבריאה תוכל להתקיים, חייבים כל הזמן שיהיו ניסים בעולם - ניסי הטבע, וזו הסיבה שהקדוש ברוך הוא עושה ניסים.

הדברים האמורים מסבירים מדוע הקדוש ברוך הוא מפעיל בדרך ניסית את הטבע, אך בנוסף לעיתים הוא יתברך עושה לנו ניסים מעל חוקי הטבע, מה שנקרא ניסים גלויים. את הסיבה לעשיית ניסים כאלו צריכים עדיין להסביר...

ובכן, הרמב"ן לימד אותנו, שמטרת הניסים שמעל הטבע היא בכדי שנכיר באמצעותם את מציאות הבורא ואת העובדה שהיא המנהיג של הבריאה. שנבין שלא רק את הניסים הגלויים הקדוש ברוך הוא עושה, את כל כל מה שקורה בבריאה הוא עושה, דהיינו הניסים הנסתרים שהם כאמור הטבע. ההגעה לאמונה מוחשית כזו היא תכלית האדם בעולם, ועלינו לעשות עבודה עצמית עד שנזכה בעזרת השם יתברך להגיע לדרגת אמונה זו.

נביא בזאת חלק מדבריו הנפלאים של הרמב"ן: " ... כאשר ירצה האלוקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדעות (כפירה) האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוק מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא, יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה, כי ידבר האלוקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כולה.

... וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה. שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפילת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו.

... ומן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר. ויתפרסמו הניסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבוא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב 'ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם' - שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'".