מסירות נפש לתורה

בס"ד

  

רבים מאתנו אשר רצון להם לזכות להתעלות רוחנית, להתעלות אמיתית בתורה, מרגישים שזה פשוט לא הולך. רוצים ומנסים, ושוב מנסים, אך לא מרגישים שהולכים ונעשים יותר גדולים בתורה, והתמיהה על כך רבה.

אחת הסיבות לכך, היא משום שחסרה לנו לעיתים "מסירות נפש" למען התורה.

בכדי לזכות לגדלות בתורה, צריכים להתמסר במלא הכוחות ללימוד התורה, להתגבר על העצלות והקשיים, ואף לוותר על נוחות גשמית ותענוגים חומריים מסויימים להם היינו רגילים.

במסכת אבות לימדונו חז"ל שישנם ארבעים ושמונה קניינים שאיתם קונים את התורה. חלק מהקניינים המוזכרים שם מתבצעים ע"י מיעוט תענוגות וענייני העולם הזה, כגון: מיעוט סחורה, מיעוט תענוג, מיעוט שינה, מיעוט שיחה ועוד.

רבי שלמה ברעוודא זצ"ל אמר פעם שישנם בחורים או אברכים בני עליה ובעלי שאיפות, אשר רצון עז להם לסיים את כל הש"ס בלילה אחד, אך מאידך הם גם לא מוכנים לוותר על השינה באותו לילה...

בתורה בפרשת חוקת נאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר י"ט, י"ד), ודורשים חז"ל על פסוק זה ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלה של תורה". כוונת הדברים היא שהרוצה לזכות לכתרה של תורה צריך למעט בהנאות הגוף, לעשות מסירות נפש למען התורה.

אל לנו לחשוש שבאופן זה יהיה לנו פחות טוב בעולם, שהרי כבר לימדונו רבותינו ז"ל בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן "אשריך וטוב לך" (תהלים קכ"ח, ב') - אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". (פרק ו', משנה ד')

גם אם אין ביכולתנו לקיים את הנאמר בשלמות, בכל אופן ככל שנצליח להתחזק באיזו נקודה קטנה הקשורה לעניין, כבר נזכה להתקדם צעד אחד קדימה, ונתעלה במעלה נוספת בתורה הקדושה.

קשיים שרק מתגברים

בס"ד

לפעמים יש לאדם קושי שלא עובר, ומיום ליום נעשה לו יותר קשה. הקדוש ברוך הוא מביא את האדם לעיתים למצב שהוא מרגיש שאין ביכולתו לסבול יותר את הקושי ואין לו שום מוצא איך לצאת מהסבך.

מדוע הקדוש ברוך הוא מביא אותנו למצבים כאלו קשים?

התשובה היא, על פי המבואר בספרים, שהשם יתברך רוצה שנבין שאין בכוחנו להסיר את הצרות והקשיים, שנבוא למצב שנרגיש במלוא העוצמה כמה אנו זקוקים לעזרתו.

רק כשאדם מגיע להכרה זו וחש אותה באמת, מסוגל הוא לצעוק מעומק הלב לבורא העולם שיושיע אותו, ואת זאת עליו לעשות.

אחרי צעקה שכזו, במיוחד אם היא מצטרפים אליה גם דמעות, שהרי "שערי דמעות לא ננעלו", יפתחו שערי שמים והישועה תגיע. הרבה אנשים חוו ניסים כאלו שנעשו להם.

גם מסיפור יציאת מצרים רואים עניין זה, שהרי עם ישראל בזמן גלות מצרים, עברו שעבוד קשה שהתגבר מיום ליום, ומתי הם זכו להגאל? רק אחרי שהגיעו מים עד נפש, והם צעקו לשם יתברך צעקה אמתית וחזקה מעומק הלב, כפי שנאמר: "וירעו אותנו המצרים, ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה, ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו, וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, ויוצאנו ה' ממצרים וגו'". (דברים כ"ו)

היום, דורנו מלא בצרות וייסורים, אם נכיר בעובדה ש"אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים", ולא על שום דבר אחר, ונצעק אל השם יתברך בצעקה גדולה וכנה שיושיע אותנו וישלח לנו את משיח צדקנו, הרי בעזרת השם הגאולה השלמה תופיע במהרה!

השוחד שבתוך האדם

בס"ד

כשבאים שני אנשים אשר אי הסכמה שורר ביניהם לעמוד לדין. ידוע האיסור שיש על הדיין לקחת שוחד. איסור זה נכתב בתורה בספר דברים בתחילת פרשת שופטים: "ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".

גם בתוך נפשו של האדם פעמים רבות עומדים שני רצונות מתנגדים, מצד אחד האדם רוצה דבר מסויים ומצד שני הוא מבין שזה לא טוב עבורו ועל כן יש לו גם רצון להמנע מאותו דבר. דוגמאות לשני רצונות מתנגשים ישנם לרוב, וכל אדם שיתבונן, ישים לב שבכל יום מתעוררים בו שני רצונות כאלו.

מה עושים שני הרצונות הללו, הרי לעמק השווה אין הם מסוגלים להגיע? הם הולכים לדיין, לשופט, ומי הוא אותו דיין ושופט? זה השכל. תפקידו של השכל הוא להכריע בין שני הרצונות ולהסיק איזה רצון יותר טוב עבור האדם ומה נכון לעשות.

אך בשלב זה עולה בעיה גדולה: אחד הרצונות, על פי רוב הרצון הלא טוב, אשר בשמו הידוע הוא נקרא יצר הרע, שולח שוחד לשכל על ידי טענות שונות, הוא טוען שרווח גדול יקבל האדם אם יוחלט ללכת על פיו: הנאות, ריגושים, כבוד, כסף וכו' וכו'. השכל שהוא בעצם חלק מאותו אדם לו מובטחים הבטחות אלו, ולכן מיד מתפתה לרווחים הגדולים שמציע לו היצר הרע, וה"פסק דין" ניתן בצורה שגויה ובלתי אחראית.

תהליך שכזה הקורה בתוך נפשנו הוא המקור לכל הצרות, הנפילות ואי ההצלחות.

כיצד נצליח להתגבר על אותו רצון שלילי ולא נגרר אחרי השוחד וכל ה"פרסים" המוצעים לנו על ידי היצר? כיצד לא ניתן לשכל להחלש ולהכנע לאותו רצון?

בראש ובראשונה יש להרבות בלימוד תורה – "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" אומרים חז"ל.

בנוסף לכך יש להתחזק באמונה שתכלית החיים הם חיי הנצח ולא החיים העכשויים, שהליכה אחרי רצונות היצר הורסת לאדם את קומתו הרוחנית ומחלישה אותו נפשית. ומאידך, ההתגברות על הרצונות השליליים תזכה את האדם להתקדם עוד שלב לעבר חיים נעלים, מלאי סיפוק והנאה פנימית אמיתית, ותכשיר אותו לקראת חיי תענוג לנצח, לעד ולעולמי עולמים.

חשוב מאד גם להתפלל ולהתחנן לפני בורא עולם, שלא נסור אחרי יצרנו הרע, שנצליח תמיד ללכת רק אחרי יצרנו הטוב, ונקיים בשלמות את הכתוב בתורה: "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך".

הדרך להיות עשירים

בס"ד

רוצים להיות עשירים? לא צריך בשביל כך שיהיה לנו הרבה כסף. כתוב בפרקי אבות (ד', א') "איזהו עשיר? השמח בחלקו". פשוט נלמד לשמוח במה שיש לנו ולא נפזול לעבר מה שאין לנו. אם נעשה כך, לא רק שנהיה עשירים, אלא נהיה עוד יותר עשירים מהעשירים הגדולים הידועים בעולם. זאת משום שהעשירים הגדולים תמיד מרגישים שחסר להם, הם עושים כל הזמן מאמצים להגדיל את ההון שלהם. אך ה"שמח בחלקו", מרגיש שיש לו הכל, ממש לא חסר לו כלום, וזהו העשיר האמיתי.

אומר דוד המלך עליו השלום (תהילים ל"ז, כ"ה): "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". שואלים הרבה, הרי ידוע על הרבה צדיקים שהיו עניים מרודים, ואפילו פת לחם הייתה חסרה בביתם, אם כן, לא מובן איך דוד המלך אומר שהוא לא ראה צדיק נעזב מבקש לחם? אלא שכוונת דוד המלך היא שהצדיק לא מבקש לחם, אפילו שישנו מחסור רב בביתו, הוא לא מרגיש זאת. הצדיק חי חיים מאושרים, והרגשה איתנה אופפת אותו, שלא חסר לו כלום בעולמו.

בדורות קודמים, הרבה אנשים חיו בתחושה כזו שלא חסר להם כלום. מה אדם כבר היה צריך באותם דורות? בית בסיסי לגור בו, מיטה פשוטה לישון עליה, ספסל לשבת עליו, שולחן, נרות לתאורה, קמח לעשות לחם, כסף לקנות בשר, דגים ויין לשבת, ואולי עוד כמה דברים. מוצרי חשמל, ריהוט מהודר, מאכלים מגוונים, רכבים ועוד הרבה מוצרים ותענוגים של דורנו, לא היו קיימים באותם ימים.

בדור המשופע שלנו, ודאי יותר קשה להיות "עשיר", להיות ה"שמח בחלקו". במיוחד מאז המצאת הדפוס ומיני המדיה בהמשך, המציגים לעינינו פרסומות על כמעט אין סוף פריטים, נותנים לנו את ההרגשה שאנו זקוקים למוצרים רבים, וטורדים את לבנו במחשבות כיצד נשיג את כל מה שכאילו חסר לנו. לא מוגזם לעניות דעתנו לומר, שהפרסום גרם הרס רב בעם ישראל, ואילו לא היו מתחילים בכלל עם כל עניין הפרסומות, עם ישראל היה נראה הרבה יותר טוב.

אך אל לנו להתייאש, גם לנו היכולת והזכות להיות עשירים, פשוט נמעט מעינינו מבטים על פרסומות מושכות, נדיר את לבנו מטרדות החומר, ונהיה תמיד שמחים בחלקנו. אז באמת נהיה עשירים, ונחיה באושר רב לעולמים.

תשובה מעומק הגלות

בס"ד

  

כל מי שמנסה בזמנינו להתעלות ברוחנית, לעבוד את הקדוש ברוך הוא וללכת בדרכיו, יודע שעליו לעבור ניסיונות רבים, והמשימה דורשת מסירות ונחישות. מי שדבק במשימה, ולא נשבר מקשיים ונפילות, זוכה להרגשות מרוממות ונשגבות, שמי שלא חווה אותם, לא יוכל להבינם, וגם את אחריתו לנצח, עין לא ראתה.

אך לצערנו, ישנם רבים המרגישים שהניסיונות קשים מדאי, שאין להם סיכוי להצליח, ושההתעלות מהם והלאה, ואזי פורשים הם מכל ההשקעה, וצוללים בתהומות החומר והתאוה. ישנם אף המרחיקים לכת, ומתקשים אפילו להאמין שאפשר וגם סביר, שהמשיח יבוא בקרוב.

בתורה, בפרשת ואתחנן (פרק ד', כ"ה-ל"א), מובאים פסוקים היכולים לחזק את אותן נפשות ולהפיח בהן רוח חיים. נתבונן בפסוקים, ונמלא את לבנו בתקווה חדשה.

ראשית נביא את הפסוקים המתארים את תקופת הגלות הקשה, את הירידה הרוחנית שרואים בזמנינו, את ההתערבבות התרבותית שנוצרה בין ישראל לעמים ואת הסגידה לאלילי החומר:

"כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה, לא תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון. והפיץ ה' אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה. ועבדתם שם אלקים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון". 

במצב כזה ירוד, מי יכול לעלות על הדעת שיכולה עוד להיות תקומה לעם ישראל, שהיהודי יוכל מתוך שפלות כה גדולה להתעלות ולהגיע לפסגות רוחניות. אך התורה מגלה לנו, שהדבר כן אפשרי, הבה נראה את המשך הפסוקים:

"ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו. כי אל רחום ה' אלקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם".

הנה לנו הבטחה מפורשת, שאחרית ישראל לטובה, ולמרות הגלות הקשה, מובטח להם ישראל לשוב עד השם אלוקם.

אך השאלה שאמורה להשאל היא, אם כה רחוקים אנו מהשם יתברך, איך נגיע אליו, איך נדבק בו?

התשובה לשאלה זו טמונה במילים הנזכרות שכתבה התורה: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". באיזה שלב תתחילו לבקש את השם? לא אחרי שתהיו חזקים בתורה, אלא עוד "משם", מאותו בור תחתיות, מאותה ירידה רוחנית עמוקה, משם, כבר תוכלו לבקש את השם, וזאת משום השם נמצא איתנו כידוע גם במקומות הכי נמוכים. ואם באמת נבקש ונדרוש את השם בכל לבנו ונפשנו, נזכה לעשות תשובה אמיתית, נזכה להתענג את השם ולחזות בנועם השכינה.

מובטח להם לישראל שיעשו תשובה בסוף הגלות, כמובא בדברי חז"ל, ובעזרת השם ההבטחה הזו עומדת להתקיים בקרוב.

המסעות של החיים

בס"ד

בפרשת מסעי מתוארים כל המסעות שעם ישראל עברו מיציאתם ממצרים ועד סמוך לביאתם לארץ ישראל.

יש להבין מדוע התורה מייחסת חשיבות כה רבה לעניין המסעות ומאריכה בכך מאד, היה אפשר לקצר ולספר שעם ישראל יצא ממצרים, הלך ארבעים שנה במדבר והגיע לארץ ישראל, בלי כל הפירוט שמופיע שם בפרשה?

נסביר את העניין בעזרת השם במבט המשתקף על החיים הפרטיים של כל אדם ואדם.

סיפור המסעות של עם ישראל אינו סיפור היסטורי בלבד. מדובר על תהליך של מסעות שכל השואף לצאת מעבותות החומר ולהגיע לפסגת הקדושה והאושר עובר אותו.

האדם, כל עוד לבו תפוס בחומר ובתאוות אנוש, ממבט רוחני הוא עדיין נמצא בארץ מצרים – ארץ הטומאה, ועובד הוא שם בעבודת פרך את ה"פרעה" שלו – את היצר הרע שלו. כל אשר יאמר לו יצרו, מציית הוא לדבריו, וזוהי עבודת פרך אמיתית.

כשאדם מתבגר קצת בשכלו, ומבין שחיים של שקיעות בחומר אינם חיים, ושאיפה לצאת מבור התחתית ולעלות להר הקדושה מתנחלת בלבו, אז מתחיל אצלו תהליך המסעות. קודם פורק הוא מעליו את עול יצרו – עולו של פרעה, ובמסירות נפש הוא בורח מה"מצרים" שלו בחפזון.

אך עד שהוא יגיע לבחינה הרוחנית של ארץ ישראל – בחינת הקדושה, הדבקות והאושר, עליו לעבור מסעות רבות. בדרך יהיו מאבקים וניסיונות, רצון לשוב לארץ הטומאה יתעוררו בו מידי פעם, וגם כשלונות ומעידות יהיו מנת חלקו.

במצב שכזה אדם עלול להשבר ולהתייאש. משפטים כעין "אני, לקדושה ולרוחניות לעולם לא אגיע", יופיעו במוחו למורת רוחו.

וכאן בפרשתנו, באה התורה ומספרת לאדם שנמצא במצב זה, שידע שמה שעובר עליו הנו מהלך טבעי ומתבקש. הוא פשוט עובר עכשיו "מסעות". המסעות שעם ישראל עבר בזמנו, עוברים עליו כעת בתוך לבו פנימה.

ומכאן מגיעה הבשורה הטובה: כמו שעם ישראל הגיע בסופו של דבר לארץ ישראל, וכל מסע ומסע שעבר עליו, רק קידם אותו עוד יותר לעבר הפסגה, ומכל נפילה צמחה עליה, כך זה גם אצלך. כל ניסיון, כל מעידה וכל קושי, רק מקדמים אותך יותר לעבר מילוי שאיפותיך. אל תתייאש, רק תמשיך להתחזק, ובאמונה שלמה תמשיך בהשתדלותך. בסוף ודאי תגיע למחוז חפצך, ושמחה ונחת עד אין קץ ימלאו את לבך.

רוצה לקבל ברכה? דאג לכך שהברכה תוכל להתקיים

בס"ד

רבים מאתנו מחפשים אחר הזדמנויות לקבל ברכה. יש הולכים לצדיק לבקש ברכה, יש מבקשים ברכות מחברים ויש התרים אחר סגולות רבים ומגוונים.

ובכל זאת, במקרים רבים הברכה לא מתקיימת, השפע ממאן להגיע והאכזבה מתנחלת בלב.

מדוע זה כך, וכי באמת לברכה אין מספיק כח?

הסברים רבים ניתן לתת לכך, אך במאמר זה נתמקד על הנלמד מפרשת השבוע, פרשת בלק:

אחת מאמרותיו של בלעם הרשע על עם ישראל הייתה "כי לא נחש ביעקב" (במדבר כ"ג, כ"ג). רש"י מפרש זאת כך: "כי ראויים הם (עם ישראל) לברכה, שאין בהם מנחשים וקוסמים".

נמצינו למדים שעם ישראל אכן ראוי לברכה, אך זאת בזכות כך שאין בהם מנחשים וקוסמים.

להיות קוסם או מנחש זהו איסור של ממש לפי התורה, כפי שכתוב בספר דברים פרק י"ח, פסוק י': "לא ימצא בקרבך... קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף".

הרמב"ם (בהלכות עבודה זרה פרק י"א) מסביר מהו קוסם, ואלו דבריו: " איזהו קוסם? זה העושה מעשה משאר המעשיות כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים, עד שיאמר דברים שעתידים להיות. ויאמר דבר פלוני עתיד להיות או אינו הווה, או שיאמר שראוי לעשות כן והזהרו מכך. יש מן הקוסמין שמשמשים בחול או באבנים, ויש מי שגוהר לארץ וינוע וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששית ומדמיין ואומרים, ויש מי שנושא מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר הוא שהנביא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו".

מנחש, אומר הרמב"ם (שם) הכוונה ל"אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי (לחמי) מפי או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשים. הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום ,שאם אצא יפגעני אדם רמאי... וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם, וכן כל כיוצא בדברים האלו הכל אסור".

המכנה המשותף של המנחשים והקוסמים הוא שמדובר על אנשים שלא סומכים על ההנהגה של הבורא, על הרצון האלוקי המתגלה בבריאה. אנשים אלו חושבים שעל ידי חיבור לכוחות מיסטיים למיניהם וניסיון לנבא דרכם את הבאות, יוכלו הם לנווט את החיים כרצונם ולפי הלך רוחם. הצווי האלוקי "תמים תהיה עם השם אלוקיך" (דברים י"ח, י"ג) זר ללבם.

גישה כזו, סותמת את מקורות השפע וגורמת לברכה לחזור ריקם.


חיבור לברכה הוא חיבור למשהו הרבה יותר גבוה מניחוש, מקסם, מעצה של גורו, מתקשור עם ישויות ומיכולתיו של מדיום. חיבור לברכה הוא חיבור לשפע אלוקי, שפע היורד מגבהי מרומים, הרבה למעלה מהנזכר, והוא יורד היישר לתוך עולמנו.

אם כך, אם אתה רוצה שהברכה שהתברכת בה תתקיים, בטל עצמך לרצון הבורא, תודה לו על כל שקורה לך בחיים, ותסמוך עליו לגבי מה שקשור לעתיד, הוא תמיד יוביל אותך בדרך הכי טובה בשבילך.

אי אפשר שלא לחתום מאמר זה  מבלי להביא לפחות מאמר חז"ל אחד נוסף, המלמדנו מהו הכלי השלם לקבלת הברכה, וזה לשון רבותינו" לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה, אלא השלום". אך על השלום וחשיבותו נשתדל בעזרת השם להרחיב בפעם אחרת, אם ירצה השם.

הבה נסלק את המסכים, נפתח את הסתימות, ונזכה להתברך בברכות איתנות, ולקבל את השפע היורד ממרומים.