למה הקדוש ברוך הוא עושה ניסים?

בס"ד 

ראשית יש לדעת, שבעצם כל דבר הקורה בבריאה נקרא נס, שכן ממבט הגיוני, אין הסבר שיכול להניח את הדעת לפעילותם של אותם דברים. לדוגמה, ירידת גשמים, צמיחת אילנות, קיומם של בעלי החיים, תפקוד האדם, גם אם המדע יכול להסביר איך הם פועלים, הוא לא יכול להסביר את הכוח הראשוני שברא אותם ואת הכוח השורשי המניע אותם. כך הוא הדבר בכל פרט ופרט מחלקי הבריאה וכך הוא הדבר בכל דבר ודבר שקורה לאדם במשך ימי חייו. הנהגת העולם הטבעית היא נס גדול ועצום.

מי שלא מתבונן בדבר ולא מעמיק את מחשבתו בכך, לא מרגיש כלל את אין ספור הניסים שקורים בעולם בכל רגע ורגע. אצלו הטבע הוא דבר מובן מאליו. לכן ניסים אלו נקראים ניסים נסתרים.

יוצא אם כן, שבכדי שהבריאה תוכל להתקיים, חייבים כל הזמן שיהיו ניסים בעולם - ניסי הטבע, וזו הסיבה שהקדוש ברוך הוא עושה ניסים.

הדברים האמורים מסבירים מדוע הקדוש ברוך הוא מפעיל בדרך ניסית את הטבע, אך בנוסף לעיתים הוא יתברך עושה לנו ניסים מעל חוקי הטבע, מה שנקרא ניסים גלויים. את הסיבה לעשיית ניסים כאלו צריכים עדיין להסביר...

ובכן, הרמב"ן לימד אותנו, שמטרת הניסים שמעל הטבע היא בכדי שנכיר באמצעותם את מציאות הבורא ואת העובדה שהיא המנהיג של הבריאה. שנבין שלא רק את הניסים הגלויים הקדוש ברוך הוא עושה, את כל כל מה שקורה בבריאה הוא עושה, דהיינו הניסים הנסתרים שהם כאמור הטבע. ההגעה לאמונה מוחשית כזו היא תכלית האדם בעולם, ועלינו לעשות עבודה עצמית עד שנזכה בעזרת השם יתברך להגיע לדרגת אמונה זו.

נביא בזאת חלק מדבריו הנפלאים של הרמב"ן: " ... כאשר ירצה האלוקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדעות (כפירה) האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוק מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא, יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה, כי ידבר האלוקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כולה.

... וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה. שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפילת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו.

... ומן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר. ויתפרסמו הניסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבוא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב 'ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם' - שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'".

לדבר עם בורא עולם

בס"ד

זכות גדולה ניתנה לאדם - היכולת לדבר עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, להשיח לפניו את דאגותיו, לבקש על צרכיו ולהודות לו על כל קורותיו.

רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל נתן לנו הדרכה בעניין זה, וכך הוא כותב: "בברכת שומע תפילה, בו ישים כל מגמותיו לה' להתפלל לו על כל צרכיו, אפיל דבר קטן או גדול, לא יבצר דבר מה שלא יתפלל בו לה'. אם צריך לעשות שידוך עם עצמו או בניו ובנותיו - יתפלל לה'. לסחורה - יתפלל לה' שיצליחו ויוליכו בדרך הישר.

כללו של דבר, אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום מה שלא יתפלל לה' להצליחו ולהוליכו בדרך הישר והנכון, ואין צריך לומר אם יש לו ח"ו איזו צרה בתוך ביתו, שצריך להתפלל.

וכן אם יש לו איזה שמחה, שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עוון, שלא תהיה שמחה שאחריה תוגה. ועל כל עניין מה שעוסק, יתפלל בלשונו, ואף כי לשונו לשון עילג, ואינו יכול להתפלל בלשון עברי כראוי, הוא חביב לפני הקדוש ברוך הוא כאילו הרבה להתפלל בלשון רחבה, שפה ברורה ונעימה וצחה". ("יערות דבש", דרוש א')

וכך לימדנו ה"חיי אדם" זצ"ל: "ברכה זו (ברכת 'שומע תפילה' שנאמרת בשמונה עשרה) היא כוללת, ולכן יכול להתפלל בה כל מה שצריך, אך שלא יתבטל על ידי זה מלענות קדושה. ולכן יותר טוב לקבוע תפילות הצריכים לו קודם י'היו לרצון', כדי כשיצטרך לענות קדושה או ברכו, יכול לומר יהיו לרצון תיכף.

ונכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו, ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת, ושלא ימצא פסול ח"ו בזרעו, וכל מה שיודע בלבו שצריך לו. ונראה לי דאם אינו יודע לדבר צחות בלשון הקודש, יאמרנה אף בלשון אשכנז, רק שיהיה מקירות לבו". (כלל כ"ד, אות י"ט)

התפילות והבקשות לאבינו שבשמים, מונעות אותנו מלהסיח דעת מבורא עולם ומהליכתנו אחר יצרנו הרע, כפי שכתוב ב"ספר חסידים" (תקפ"ט): "לפי שהקדוש ברוך הוא יודע שיש יצר הרע שולט בכל, לכך גזר לכל דבר שיהא מורא עליו וצרכיו בעמל, כדי שיתפלל להקדוש ברוך הוא ויכוון לבו אליו להכין לו צרכיו ותאוותו, ולהצילו מן החזק ממנו, ולהודות לו על תשועתו ועל טובותיו ועד חסדיו".

וזו היא לשונו הנפלאה של מרן בעל ה"חזון איש" זצ"ל: "עצה כללית שווה לכל נפש אני יודע, הרי מציאות הבורא יתברך מתמדת בכל מציאות הנבראים, וזה סוד העולם הנעלם מאלה הנהדפים בזרם החיים הגשמיים - מנויה וגמורה כי ביד האדם להכין לבו לשמים, וכל שמרבה לצאת מהשקר ולצייר בלבו ציור אמיתי כי אמנם ניתן להאדם להתקשר במחשבתו עם עילת כל העילות וקרוב ה' לכל קוראיו, וזה נחת רוח ליוצרו, אשר כמובן הוא כולו סוד ואין בכח שכל אנושי לציירו ציור אמיתי.

אבל אמנם כינור תלוי בלב כל אנוש ונהנה הוא מנעימת זמירותיה, ומה נפלא הדבר כי ביכולת האדם להשיח דאגותיו לפני אדון עולם יתברך, כאשר הוא משיח לרעהו, והמקום ב"ה מכנהו 'ילד שעשועים'. ותפילה בעת צרה, שהאדם נצטווה עליה, היא לו לעזר ותרופה מתמדת, משמחת לב ומאירת עיניים".

קשיים שרק מתגברים

בס"ד

לפעמים יש לאדם קושי שלא עובר, ומיום ליום נעשה לו יותר קשה. הקדוש ברוך הוא מביא את האדם לעיתים למצב שהוא מרגיש שאין ביכולתו לסבול יותר את הקושי ואין לו שום מוצא איך לצאת מהסבך.

מדוע הקדוש ברוך הוא מביא אותנו למצבים כאלו קשים?

התשובה היא, על פי המבואר בספרים, שהשם יתברך רוצה שנבין שאין בכוחנו להסיר את הצרות והקשיים, שנבוא למצב שנרגיש במלוא העוצמה כמה אנו זקוקים לעזרתו.

רק כשאדם מגיע להכרה זו וחש אותה באמת, מסוגל הוא לצעוק מעומק הלב לבורא העולם שיושיע אותו, ואת זאת עליו לעשות.

אחרי צעקה שכזו, במיוחד אם היא מצטרפים אליה גם דמעות, שהרי "שערי דמעות לא ננעלו", יפתחו שערי שמים והישועה תגיע. הרבה אנשים חוו ניסים כאלו שנעשו להם.

גם מסיפור יציאת מצרים רואים עניין זה, שהרי עם ישראל בזמן גלות מצרים, עברו שעבוד קשה שהתגבר מיום ליום, ומתי הם זכו להגאל? רק אחרי שהגיעו מים עד נפש, והם צעקו לשם יתברך צעקה אמתית וחזקה מעומק הלב, כפי שנאמר: "וירעו אותנו המצרים, ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה, ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו, וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, ויוצאנו ה' ממצרים וגו'". (דברים כ"ו)

היום, דורנו מלא בצרות וייסורים, אם נכיר בעובדה ש"אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים", ולא על שום דבר אחר, ונצעק אל השם יתברך בצעקה גדולה וכנה שיושיע אותנו וישלח לנו את משיח צדקנו, הרי בעזרת השם הגאולה השלמה תופיע במהרה!

מדוע אין ייאוש בעולם כלל?

בס"ד

ידועים ומפורסמים דברי רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שאין ייאוש בעולם כלל.

מדוע באמת אין יאוש בעולם כלל, וכי לא יתכן שאדם ינסה מאד להצליח בעניין מסויים, ומשלא יעלה הדבר בידו, יאוש יאחוז אותו?

התשובה היא שאדם לא נדרש אף פעם להצליח במשימות שמוטלות עליו. הקדוש ברוך הוא דורש מהאדם לרצות להשיג מטרות טובות, לנסות להשיג אותן ולהשתדל בכך, אך התוצאות, זה דבר שאינו ביד האדם להשיג, וכל תוצאה שתהיה, הרי מאמינים בני מאמינים אנחנו שהרי זו לטובה.

גם בעבודת השם יתברך, אפילו אם אדם נכשל פעמים רבות, תמיד יש לו את הזכות להשתדל שוב פעם להתחזק, וזכות זו קיימת אף אם האדם נכשל מאות ואלפי פעמים.

בכל פעם שאדם מתחזק מחדש, הרי הוא מתקן בכך את הנפילה שהייתה לו, והוא עושה בכך המון נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

כשאדם חווה הרבה נפילות, מכיוון שעוד יותר קשה להתחזק מחדש, הרי ההתחזקות שלו עושה עוד יותר נחת בשמים, שהרי "לפום צערא (הצער – הקושי) – אגרא (השכר)".

אם כן, לא שייך שיהיה יאוש בעולם כלל, משום שלרצות ולהשתדל לפי היכולת, זה דבר שאינו בטל לעולם, זהו דבר שתמיד בידי האדם לעשות.

אחרי שנבין ונפנים את הדברים, נוכל גם אנו לחיות בעזרת השם חיים נפלאים, בלא להרגיש לעולם רגשות של ייאוש.

היאוש – ראשית הצמיחה

בס"ד

  

רובנו ככולנו מכירים את התופעה שבה אנו מעוניינים להשיג מטרה מסויימת. למען אותה מטרה איננו חוסכים במאמצים ובהשתדלויות. אך למרות הכל המטרה מתבוששת מלהגיע.

אנו לא מרפים, מתאמצים שוב, מתקשרים למי שצריך שוב, פונים לכל מי שרק אפשר לפנות באותו עניין, והכל לשווא. הרגשה של חסימה מברזל העומדת מולנו אנו מרגישים, ושם דבר לא מצליח לשבור את אותה חסימה.

יכולה לעבור תקופה, אפילו תקופה ארוכה, שבה אנו ממשיכים להשתדל להשיג את מטרתנו, אך התוצאה המיוחלת לא מגיעה.

ואז, אופפת אותנו תחושת יאוש סופי. זהו, אי אפשר להמשיך ככה, אין עם מי לדבר ואין מה לעשות, הכל סתום וחתום.

נשאלת השאלה, למה השם יתברך עושה לנו זאת? מדוע החיים לא יכולים להיות יותר קלים? מדוע לא זורמים העניינים ללא כל כך הרבה קשיים?

הסיבה היא פשוטה:

מכל אחד מאתנו נדרשת אמונה שלמה וחזקה. אמונה שאין שום כח אחר מבלעדי הבורא יתברך, אמונה שהכל בידי שמים, אמונה שרק על אבינו שבשמים יש לנו להשען.

כל עוד אנו תולים את בטחוננו בידי בשר ודם, וחושבים שפלוני יכול לעזור לנו, שהמאמץ שלנו יועיל לנו וכו', עדיין לא הגענו לאמונה שנדרשת מאתנו.

אך אבינו שבשמים חפץ להביאנו לידי אמונה שלמה שכזו. אז מה הוא עושה? יוצר לנו חסימות של ברזל, חסימות שמונעות מאתנו להשיג את מבוקשנו. ככל שאנו משתדלים עוד ועוד להשיג את הדבר אותו אנו חפצים להשיג, כך עולה בלבנו עוד יותר ההכרה ששום דבר בעולם לא יכול לעזור לנו, רק הבורא יתברך, הוא היחידי שיכול לעזור.

הזמן שבו אנו מסוגלים להגיע לאותה אמונה חזקה הוא רק ברגע היאוש. רק אז חשים אנו במלא העוצמה שרק הקדוש ברוך הוא יכול לסייע בעדנו, ולא אף אחד אחר. שום השתדלות אחרת לא תעזור לנו.

ברגע היאוש, כשאמונה כזו חודרת ללבנו, וכל בטחוננו הוא מעתה רק על הבורא יתברך, אזי הסתימה נפתחת, והעזרה משמים מגיעה. אז, בזמן היאוש – מתחילה ראשית הצמיחה.

הדרך להיות עשירים

בס"ד

רוצים להיות עשירים? לא צריך בשביל כך שיהיה לנו הרבה כסף. כתוב בפרקי אבות (ד', א') "איזהו עשיר? השמח בחלקו". פשוט נלמד לשמוח במה שיש לנו ולא נפזול לעבר מה שאין לנו. אם נעשה כך, לא רק שנהיה עשירים, אלא נהיה עוד יותר עשירים מהעשירים הגדולים הידועים בעולם. זאת משום שהעשירים הגדולים תמיד מרגישים שחסר להם, הם עושים כל הזמן מאמצים להגדיל את ההון שלהם. אך ה"שמח בחלקו", מרגיש שיש לו הכל, ממש לא חסר לו כלום, וזהו העשיר האמיתי.

אומר דוד המלך עליו השלום (תהילים ל"ז, כ"ה): "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". שואלים הרבה, הרי ידוע על הרבה צדיקים שהיו עניים מרודים, ואפילו פת לחם הייתה חסרה בביתם, אם כן, לא מובן איך דוד המלך אומר שהוא לא ראה צדיק נעזב מבקש לחם? אלא שכוונת דוד המלך היא שהצדיק לא מבקש לחם, אפילו שישנו מחסור רב בביתו, הוא לא מרגיש זאת. הצדיק חי חיים מאושרים, והרגשה איתנה אופפת אותו, שלא חסר לו כלום בעולמו.

בדורות קודמים, הרבה אנשים חיו בתחושה כזו שלא חסר להם כלום. מה אדם כבר היה צריך באותם דורות? בית בסיסי לגור בו, מיטה פשוטה לישון עליה, ספסל לשבת עליו, שולחן, נרות לתאורה, קמח לעשות לחם, כסף לקנות בשר, דגים ויין לשבת, ואולי עוד כמה דברים. מוצרי חשמל, ריהוט מהודר, מאכלים מגוונים, רכבים ועוד הרבה מוצרים ותענוגים של דורנו, לא היו קיימים באותם ימים.

בדור המשופע שלנו, ודאי יותר קשה להיות "עשיר", להיות ה"שמח בחלקו". במיוחד מאז המצאת הדפוס ומיני המדיה בהמשך, המציגים לעינינו פרסומות על כמעט אין סוף פריטים, נותנים לנו את ההרגשה שאנו זקוקים למוצרים רבים, וטורדים את לבנו במחשבות כיצד נשיג את כל מה שכאילו חסר לנו. לא מוגזם לעניות דעתנו לומר, שהפרסום גרם הרס רב בעם ישראל, ואילו לא היו מתחילים בכלל עם כל עניין הפרסומות, עם ישראל היה נראה הרבה יותר טוב.

אך אל לנו להתייאש, גם לנו היכולת והזכות להיות עשירים, פשוט נמעט מעינינו מבטים על פרסומות מושכות, נדיר את לבנו מטרדות החומר, ונהיה תמיד שמחים בחלקנו. אז באמת נהיה עשירים, ונחיה באושר רב לעולמים.

למה זה קורה לי?

בס"ד

השאלה שמופיעה בכותרת, היא שאלה שאין הרבה שלא שאלו אותה בנימה מתלוננת, לפחות פעם אחת בחייהם, אם לא הרבה מעבר לכך.

בגמרא כתוב ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (מסכת חולין דף ז' ע"ב), ומכאן נלמד ששום נזק לא יגרם לאדם, בלי שהוא יהיה מכוון מהשם יתברך. ובכלל, כל פרט ופרט שבחיים, הזניח ביותר והמשמעותי ביותר, מגיע אלינו מהקדוש ברוך הוא. עלינו להתרגל לחיות עם הידיעה הזו ולהרגיש אותה.

אך בזה לא די, בנוסף לאמונתנו שהכל מושגח ונעשה על ידי הבורא, מצווים אנו להאמין שכל מה שקורה אתנו ועם שאר הברואים, נעשה אך ורק לטובה. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו, מחיה אותנו, דואג לקיומנו, ואיך נוכל לחשוד שחס וחלילה אין כל כוונתו לטובה. כל רצונו של הבורא הוא להיטיב לנבראים, כמבואר בספרים.

יסודות האמונה שנאמרו עד כה, ידועים לכל מי ששמע, ולו במקצת, על דרך התורה והאמונה על פי היהדות.

אך השלב הבא של האמונה, אשר דורש שינוי רציני בכיוון החשיבה, רבים לא השכילו עדיין להגיע אליו. השלב הבא הוא להאמין שההטבה של הקדוש ברוך הוא אתנו, לא נמדדת במושגים שלנו. כלומר, גם דברים נראים לנו באופן ודאי שהם רעים ומזיקים, באמת הם טובים ונפלאים.

אנו חיים בתוך מסגרת מצומצמת של העולם הזה, ולא רואים את המרחב שמעבר לעולם, מרחב שהוא רחב ממדים עד אין קץ.

לדוגמה: אדם יכול לקבל נזק, ובפעולה זו נמחקת לו עבירה קשה שרבצה על נשמתו, שהרי "יסורים מכפרים". העבירה שנמחקה חסמה עד היום לאותו אדם את ההצלחה בתחום שמאד חשוב, ומעתה, לאחר העלמות העבירה, ההצלחה תתחיל להאיר לו פנים.

יתכן גם, שהתועלת שהאדם יקבל מהיסורים הגשמיים, לא יביאו לו חיים יותר מוצלחים כאן בעולם החומר, אך הם יקנו לו את הזכות לחיים הרבה יותר טובים בעולם הנצח ובימות המשיח, אשר כל בר דעת יבין ששווה לסבול בעולם הזה עבור רווחיות רוחנית, שהיא שווה פי אין סוף מכל הון שבעולם.

ודרך אגב, כשאמרנו "לסבול בעולם הזה", הכוונה הייתה רק לסבל פיזי, אך בנפש אדם יכול וצריך להרגיש מאושר ושמח תמיד, ללא קשר וללא תלות במה שעובר עליו בחיים.

לאחר הבנת זה העניין, יבין כל מבין, ששאלת הפתיחה "למה זה קורה לי?", כשהיא נשאלת באופן של תלונה ואכזבה, יסודה בחוסר אמונה. המאמין האמיתי יודע שגם מקרים אשר נראים רעים עד למאד, ודאי שבהסתכלות אמיתית, הינם טובים מאד. הוא סומך על הבורא בעיניים עצומות – "כגמול עלי אמו", כלשונו של דוד המלך עליו השלום. היאוש לא מתקרב אליו, חייו נטולי חרדות, דאגות, אכזבות ודיכאונות. שלווה ואושר ממלאים את לבו, ומקיים הוא באהבה ובנאמנות את הנאמר בספר תהילים "טוב להודות לשם".