סגולת אמירת הקטורת

בס"ד

  

סגולה ידועה היא, לקרוא את פרשת הקטורת, וכך נכתב על סגולה זו בספר "סדר היום":

"עניין הקטורת הוא עניין גדול, כאשר כתבנו למעלה, והוא אשר מקשר העולמות כולם בשמו, כי 'קשר' הוא בלשון הקודש, ו'קטר' בלשון תרגום, והוא מבטל המוות ועוצר המגיפה ומסלק רוח רעה וכל המקטרגים מכל העולם, כאשר כתוב בזוהר במקומות רבים.

ולכן ראוי לכל בעל נפש להשתדל בכל עוז לאמרה בכל יום פעמיים בבוקר ובערב ולכוון בו מילה במילה, ותעלה שיח שפתותינו במקום קרבנותינו, וגורם לנו ברכה והצלחה והרווחה בכל מעשה ומשלח ידינו, ומעשיר ואינו בא לידי עניות הזהיר בו.

וכן מצינו (יומא כ"ו ע"א) בכהנים המקטירים אותו, שכל כהן שזכה בו פעם אחת לא הוצרך להקטיר בו פעם אחרת, מפני שנתברך במעשה ידיו, והיו הכהנים שלא זכו בו מעולם מפיסים בו כדי לזכות בהקטרתו להתברך בהרווחת מזונותיהם. וכן יהיה העניין למי שמדקדק בקריאתו בכל יום כראוי בבוקר ובערב, יזכה להרווחת מזונותיו בלי ספק". עד כאן לשונו.

בספר "סגולות ישראל" (ערך "קטורת") נאמר: "בסדר היום כתב לאמר החושש עליו עליו ועל נפשו ראוי להשתדל בכל עוז בעניין זה ולכתוב כל עניין הקטורת בקלף כשר בכתב אשורית, ולקרות אותה בבוקר ובערב... ואמירת הקטורת וכוונת סממנים הוא סיוע גדול לחזור בתשובה כמו שכתבו גורי האריז"ל".

מהמסופר בתורה בספר במדבר (פרק י"ז, י"א-י"ג) ניתן לראות את כוחה של הקטורת לעצירת מגיפות רעות חלילה, שכן נאמר שם לגבי המגפה שפרצה בעם בעקבות מחלוקתו של קורח: "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה".

ובגמרא במסכת שבת (דף פ"ט ע"א") נאמר על כך: " אף מלאך המות מסר לו (למשה רבנו) דבר שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' ".

בספר "חסד לאברהם" כתוב: "דע כי קריאת פיטום הקטורת יש בו כוח סגולי להבריח כל סנקליטין (יועציו ושריו) של מלך".

לדבר עם בורא עולם

בס"ד

זכות גדולה ניתנה לאדם - היכולת לדבר עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, להשיח לפניו את דאגותיו, לבקש על צרכיו ולהודות לו על כל קורותיו.

רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל נתן לנו הדרכה בעניין זה, וכך הוא כותב: "בברכת שומע תפילה, בו ישים כל מגמותיו לה' להתפלל לו על כל צרכיו, אפיל דבר קטן או גדול, לא יבצר דבר מה שלא יתפלל בו לה'. אם צריך לעשות שידוך עם עצמו או בניו ובנותיו - יתפלל לה'. לסחורה - יתפלל לה' שיצליחו ויוליכו בדרך הישר.

כללו של דבר, אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום מה שלא יתפלל לה' להצליחו ולהוליכו בדרך הישר והנכון, ואין צריך לומר אם יש לו ח"ו איזו צרה בתוך ביתו, שצריך להתפלל.

וכן אם יש לו איזה שמחה, שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עוון, שלא תהיה שמחה שאחריה תוגה. ועל כל עניין מה שעוסק, יתפלל בלשונו, ואף כי לשונו לשון עילג, ואינו יכול להתפלל בלשון עברי כראוי, הוא חביב לפני הקדוש ברוך הוא כאילו הרבה להתפלל בלשון רחבה, שפה ברורה ונעימה וצחה". ("יערות דבש", דרוש א')

וכך לימדנו ה"חיי אדם" זצ"ל: "ברכה זו (ברכת 'שומע תפילה' שנאמרת בשמונה עשרה) היא כוללת, ולכן יכול להתפלל בה כל מה שצריך, אך שלא יתבטל על ידי זה מלענות קדושה. ולכן יותר טוב לקבוע תפילות הצריכים לו קודם י'היו לרצון', כדי כשיצטרך לענות קדושה או ברכו, יכול לומר יהיו לרצון תיכף.

ונכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו, ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת, ושלא ימצא פסול ח"ו בזרעו, וכל מה שיודע בלבו שצריך לו. ונראה לי דאם אינו יודע לדבר צחות בלשון הקודש, יאמרנה אף בלשון אשכנז, רק שיהיה מקירות לבו". (כלל כ"ד, אות י"ט)

התפילות והבקשות לאבינו שבשמים, מונעות אותנו מלהסיח דעת מבורא עולם ומהליכתנו אחר יצרנו הרע, כפי שכתוב ב"ספר חסידים" (תקפ"ט): "לפי שהקדוש ברוך הוא יודע שיש יצר הרע שולט בכל, לכך גזר לכל דבר שיהא מורא עליו וצרכיו בעמל, כדי שיתפלל להקדוש ברוך הוא ויכוון לבו אליו להכין לו צרכיו ותאוותו, ולהצילו מן החזק ממנו, ולהודות לו על תשועתו ועל טובותיו ועד חסדיו".

וזו היא לשונו הנפלאה של מרן בעל ה"חזון איש" זצ"ל: "עצה כללית שווה לכל נפש אני יודע, הרי מציאות הבורא יתברך מתמדת בכל מציאות הנבראים, וזה סוד העולם הנעלם מאלה הנהדפים בזרם החיים הגשמיים - מנויה וגמורה כי ביד האדם להכין לבו לשמים, וכל שמרבה לצאת מהשקר ולצייר בלבו ציור אמיתי כי אמנם ניתן להאדם להתקשר במחשבתו עם עילת כל העילות וקרוב ה' לכל קוראיו, וזה נחת רוח ליוצרו, אשר כמובן הוא כולו סוד ואין בכח שכל אנושי לציירו ציור אמיתי.

אבל אמנם כינור תלוי בלב כל אנוש ונהנה הוא מנעימת זמירותיה, ומה נפלא הדבר כי ביכולת האדם להשיח דאגותיו לפני אדון עולם יתברך, כאשר הוא משיח לרעהו, והמקום ב"ה מכנהו 'ילד שעשועים'. ותפילה בעת צרה, שהאדם נצטווה עליה, היא לו לעזר ותרופה מתמדת, משמחת לב ומאירת עיניים".