בס"ד
רובנו ככולנו מכירים את התופעה שבה אנו מעוניינים להשיג מטרה מסויימת.
למען אותה מטרה איננו חוסכים במאמצים ובהשתדלויות. אך למרות הכל המטרה מתבוששת
מלהגיע.
אנו לא מרפים, מתאמצים שוב, מתקשרים למי שצריך שוב, פונים לכל מי שרק אפשר
לפנות באותו עניין, והכל לשווא. הרגשה של חסימה מברזל העומדת מולנו אנו מרגישים,
ושם דבר לא מצליח לשבור את אותה חסימה.
יכולה לעבור תקופה, אפילו תקופה ארוכה, שבה אנו ממשיכים להשתדל להשיג
את מטרתנו, אך התוצאה המיוחלת לא מגיעה.
ואז, אופפת אותנו תחושת יאוש סופי. זהו, אי אפשר להמשיך ככה, אין עם
מי לדבר ואין מה לעשות, הכל סתום וחתום.
נשאלת השאלה, למה השם יתברך עושה לנו זאת? מדוע החיים לא יכולים להיות
יותר קלים? מדוע לא זורמים העניינים ללא כל כך הרבה קשיים?
הסיבה היא פשוטה:
מכל אחד מאתנו נדרשת אמונה שלמה וחזקה. אמונה שאין שום כח אחר מבלעדי
הבורא יתברך, אמונה שהכל בידי שמים, אמונה שרק על אבינו שבשמים יש לנו להשען.
כל עוד אנו תולים את בטחוננו בידי בשר ודם, וחושבים שפלוני יכול לעזור
לנו, שהמאמץ שלנו יועיל לנו וכו', עדיין לא הגענו לאמונה שנדרשת מאתנו.
אך אבינו שבשמים חפץ להביאנו לידי אמונה שלמה שכזו. אז מה הוא עושה?
יוצר לנו חסימות של ברזל, חסימות שמונעות מאתנו להשיג את מבוקשנו. ככל שאנו
משתדלים עוד ועוד להשיג את הדבר אותו אנו חפצים להשיג, כך עולה בלבנו עוד יותר
ההכרה ששום דבר בעולם לא יכול לעזור לנו, רק הבורא יתברך, הוא היחידי שיכול לעזור.
הזמן שבו אנו מסוגלים להגיע לאותה אמונה חזקה הוא רק ברגע היאוש. רק
אז חשים אנו במלא העוצמה שרק הקדוש ברוך הוא יכול לסייע בעדנו, ולא אף אחד אחר. שום
השתדלות אחרת לא תעזור לנו.
ברגע היאוש, כשאמונה כזו חודרת ללבנו, וכל בטחוננו הוא מעתה רק על
הבורא יתברך, אזי הסתימה נפתחת, והעזרה משמים מגיעה. אז, בזמן היאוש – מתחילה ראשית
הצמיחה.
