בס"ד
זכות
גדולה ניתנה לאדם - היכולת לדבר עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, להשיח לפניו
את דאגותיו, לבקש על צרכיו ולהודות לו על כל קורותיו.
רבי
יהונתן אייבשיץ זצ"ל נתן לנו הדרכה בעניין זה, וכך הוא כותב: "בברכת
שומע תפילה, בו ישים כל מגמותיו לה' להתפלל לו על כל צרכיו, אפיל דבר קטן או גדול,
לא יבצר דבר מה שלא יתפלל בו לה'. אם צריך לעשות שידוך עם עצמו או בניו ובנותיו -
יתפלל לה'. לסחורה - יתפלל לה' שיצליחו ויוליכו בדרך הישר.
כללו
של דבר, אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום מה שלא יתפלל לה' להצליחו ולהוליכו בדרך
הישר והנכון, ואין צריך לומר אם יש לו ח"ו איזו צרה בתוך ביתו, שצריך להתפלל.
וכן אם
יש לו איזה שמחה, שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עוון, שלא תהיה שמחה שאחריה תוגה.
ועל כל עניין מה שעוסק, יתפלל בלשונו, ואף כי לשונו לשון עילג, ואינו יכול להתפלל
בלשון עברי כראוי, הוא חביב לפני הקדוש ברוך הוא כאילו הרבה להתפלל בלשון רחבה,
שפה ברורה ונעימה וצחה". ("יערות דבש", דרוש א')
וכך לימדנו
ה"חיי אדם" זצ"ל: "ברכה זו (ברכת 'שומע תפילה' שנאמרת בשמונה
עשרה) היא כוללת, ולכן יכול להתפלל בה כל מה שצריך, אך שלא יתבטל על ידי זה מלענות
קדושה. ולכן יותר טוב לקבוע תפילות הצריכים לו קודם י'היו לרצון', כדי כשיצטרך
לענות קדושה או ברכו, יכול לומר יהיו לרצון תיכף.
ונכון
וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו
וזרע זרעו, ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת, ושלא ימצא פסול ח"ו בזרעו,
וכל מה שיודע בלבו שצריך לו. ונראה לי דאם אינו יודע לדבר צחות בלשון הקודש,
יאמרנה אף בלשון אשכנז, רק שיהיה מקירות לבו". (כלל כ"ד, אות י"ט)
התפילות
והבקשות לאבינו שבשמים, מונעות אותנו מלהסיח דעת מבורא עולם ומהליכתנו אחר יצרנו
הרע, כפי שכתוב ב"ספר חסידים" (תקפ"ט): "לפי שהקדוש ברוך הוא
יודע שיש יצר הרע שולט בכל, לכך גזר לכל דבר שיהא מורא עליו וצרכיו בעמל, כדי
שיתפלל להקדוש ברוך הוא ויכוון לבו אליו להכין לו צרכיו ותאוותו, ולהצילו מן החזק
ממנו, ולהודות לו על תשועתו ועל טובותיו ועד חסדיו".
וזו
היא לשונו הנפלאה של מרן בעל ה"חזון איש" זצ"ל: "עצה כללית
שווה לכל נפש אני יודע, הרי מציאות הבורא יתברך מתמדת בכל מציאות הנבראים, וזה סוד
העולם הנעלם מאלה הנהדפים בזרם החיים הגשמיים - מנויה וגמורה כי ביד האדם להכין
לבו לשמים, וכל שמרבה לצאת מהשקר ולצייר בלבו ציור אמיתי כי אמנם ניתן להאדם
להתקשר במחשבתו עם עילת כל העילות וקרוב ה' לכל קוראיו, וזה נחת רוח ליוצרו, אשר
כמובן הוא כולו סוד ואין בכח שכל אנושי לציירו ציור אמיתי.
אבל
אמנם כינור תלוי בלב כל אנוש ונהנה הוא מנעימת זמירותיה, ומה נפלא הדבר כי ביכולת
האדם להשיח דאגותיו לפני אדון עולם יתברך, כאשר הוא משיח לרעהו, והמקום ב"ה
מכנהו 'ילד שעשועים'. ותפילה בעת צרה, שהאדם נצטווה עליה, היא לו לעזר ותרופה
מתמדת, משמחת לב ומאירת עיניים".
