בס"ד
כשאנו
מקיימים מצוות, נדרש מאתנו לקיים אותן בשמחה. מצוה הנעשית מתוך שמחה, גודלה וקומתה
הרוחנית הרבה יותר גדולה מאשר אילו הייתה נעשית שלא מתך שמחה.
דוד
המלך עליו השלום אומר: "שש אנכי על אמרתך
כמוצא שלל רב" (תהילים קי"ט, קס"ב), ועלינו להשתדל כפי
יכולתנו, לקיים זאת גם אנו.
התורה
כל כך החמירה בדרישה לקיים תורה ומצוות מתוך שמחה, עד כדי כך שמבואר בפרשת כי תבא שהעונשים
הקשים שנאמרו שם, מגיעים על "תחת אשר לא עבדתה את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב
מרוב כל" (דברים כ"ח מ"ז).
וכך
אומר רבנו בחיי שם בפרשת כי תבא: "השמחה במעשה המצוות היא מצוה בפני עצמה,
וכשם שהמצווה היא עבודה לה' יתברך, כך השמחה בשעת קיום המצווה נקראת עבודה,
והמקיים תורה ומצוות בלי שמחה, עונשו ח"ו צ"ח קללות".
בספר
"ארחות צדיקים" כתוב: "ישים כל האדם
שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון אשר
בני מעלה ישתחוו לו, וכן אמר דוד 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'. וכל העושה
המצוות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא. אברהם ודוד כל היום
כולו היו עוסקים בתורה, ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות להקב"ה להרים קול
בשמחה, ואז מצליח בכל דרכיו, וטוב טעמיו, ושולח רוח-הקודש בקרבו, ולבו שמח, ומתמלא
אהבת הקב"ה, ונפשו קשורה בגיל, ומגלה לו רזים וחידושים של מעלה וגו'". (שער השמחה)
כשאנו
ניגשים לקיים מצוה, עלינו לחשוב על הזכות הגדולה שניתנה לנו לעשות מעשה כה חשוב, מעשה
שמועיל לנו ולעולם כולו רבות, מעשה שמביא אור נפלא וגדול לנשמותינו, מעשה שמקרב
אותנו עוד יותר לאבינו שבשמים, מעשה שעושה הרבה שמחה ונחת רוח לבורא יתברך, מעשה
שפועל רבות בתיקון העולמות העליונים, ומעשה שבוודאי מקרב את הגאולה השלמה, שתבוא
בעזרת ה' במהרה בימינו, אמן!
