בס"ד
אחת מההנהגות החשובות שעל היהודי
לנהוג, היא לקיים את מה שנאמר בפרקי אבות: "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים
יפות". (פרק א', ט"ו)
סבר פנים יפות כלפי הזולת, הכוונה
להאיר פנים לשני, לחייך אליו ולהיות נחמד ונעים כלפיו.
בספר "ארחות חיים" שכתב הרא"ש
ז"ל נאמר: "אל יהיו פניך זעומות נגד עוברים ושבים, וקבל אותם בפנים
מאירים".
על מעלת המחייך לשני אומרת הגמרא:
"טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב" (מסכת כתובות דף קי"א
ע"ב). ידועים דברי רבי חיים שמואלביץ זצ"ל אשר הסביר ש"משקהו
חלב" הכוונה שנותנים לאדם ביום חורפי ומושלג, בזמן שהוא מגיע מהדרך, כוס חלב
חם. למרות שמסיבים לו בכך הנאה גדולה ותועלת מרובה, מכל מקום הלבנת שיניים לחבר,
דהיינו לחייך אליו, נחשב לדבר יותר טוב מהשקאת החלב.
כשעוסקים במצות גמילות חסדים, מאד
חשוב לעשות זאת עם סבר פנים יפות, רק באופן זה הנתינה לשני אכן תחשב נתינה אמיתית.
הדבר מבואר ב"אבות דרבי נתן" (פרק י"ג), וזו לשונם של חז"ל
שם: "והוי מקבל כל אדם בספר פני יפות. כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות
טובות שבעולם ופניו כבושות בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבל
חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל
מתנות טובות שבעולם".
רבנו יונה מדריך אותנו כיצד לקיים את
מצות הכנסת אורחים בסבר פנים יפות, וכך הוא כותב: "ואם יבואו אורחים לביתו,
יכניסם בסבר פנים יפות, ומיד בבואם ישים לפניהם לחם לאכול, כי פעמים בא העני ולא
אכל והוא בוש לשאול. ויתן להם לחמו ומימיו, את אשר יוכל, בפנים מאירות.
ואף אם יהיה בלבבו עצב ודאגה, ישחנה
מלבו בפניהם... ואל יספר לפניהם כך וכך אירע לי מקצת תלאותיו, כי דברים אלו שוברים
את רוחם, כמדומה להם כי בשבילם אומר כן, וכמעט אין לו שכר בעמלו. ויכבדם כאדונים,
וכן מצינו באברהם שקראם אדונים. ובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער על שאינו יכול
להיטיב להם יותר". (ספר היראה, נ"ב)
