בס"ד
על יעקב אבינו נאמר: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו
רוגזו של יוסף – צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה
שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". (רש"י בראשית
ל"ז, ב')
כלומר, לאחר שיעקב עבר את כל מה שהוא עבר עם לבן, והיו לו
שנים מלאים ייסורים, הוא חשב שכעת הקדוש ברוך הוא מעוניין שתהיה לו שלווה ומנוחה,
לכן "ביקש יעקב לישב בשלווה". אך מכיוון שבעולם הזה "הזמן קצר והמלאכה מרובה",
לא הסכימה דעת עליון לכך, ועל כן מיד התחילה לו מסכת הייסורים סביב מכירתו של יוסף למצרים.
עלינו לדעת ש"אדם לעמל יולד" ולא למנוחה. מנוחה
שלמה נקבל בעולם הבא, העולם הזה זה עולם של עשיה ושל עבודה, כפי שנאמר: "היום
לעשותם ומחר לקבל שכרם".
האמת, שאדם שעמל בעולם הזה בתורה ובמצוות, החיים שלו הרבה
יותר מהנים מאשר אדם שבטל ממצוות, כך שהעבודה הזו הרוחנית, מעלה מאד את איכות
החיים ואת ההנאה מהם.
אך מכיוון שבכל זאת אדם צריך לנוח לעיתים, יש לדעת את הגישה
הנכונה למנוחה.
ה"שולחן ערוך" פוסק שבכל מעשיו אדם צריך לכוון
לשם שמים. כלומר, כשיהודי נח, הוא הולך לנוח עם מחשבה שהמנוחה תתן לו יותר כח לעבודת הבורא. מנוחה היא
לא מטרה, מנוחה היא אמצעי להמשך עבודה.
נביא בהקשר לכך חידוש על הפסוק האחרון בספר שמות, וכך נאמר
באותו פסוק: "כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל
בכל מסעיהם". (פרק מ', פסוק ל"ח)
אומר על כך רש"י: "בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן
שוכן במקום אשר יחנו שם". לפי זה אינו מובן מדוע כתוב בפסוק "בכל
מסעיהם", הרי מדובר על מקום חנייתם, ואם כן היה צריך לומר "בכל
חניותיהם"? רש"י בעצמו עונה על שאלה זו, ואלו דבריו: "מקום חנייתם
אף הוא קרוי מסע... לפי שממקום החנייה חזרו ונסעו, לכך נקראו כולן מסעות".
"מקום חנייתם אף הוא קרוי מסע" אלו דברי
רש"י. מדוע התורה קוראת לחניה מסע, הרי אלו שני דברים הפוכים?
לפי מה שאמרנו לעיל, העניין יובן היטב, שהרי כשאדם נח, אין
מטרתו להשאר באותו מקום, מטרתו היא לעשות רק חניית ביניים ולהמשיך הלאה. אין דבר
כזה אצל יהודי חנייה סופית, יש רק חניית ביניים. לכן התורה קוראת לחניה מסע, לומר
שהחניה היא עוד שלב במסע.
כל נראית מנוחתו של יהודי.
