בס"ד
לפעמים יש לאדם קושי שלא עובר, ומיום ליום
נעשה לו יותר קשה. הקדוש ברוך הוא מביא את האדם לעיתים למצב שהוא מרגיש שאין
ביכולתו לסבול יותר את הקושי ואין לו שום מוצא איך לצאת מהסבך.
מדוע הקדוש ברוך הוא מביא אותנו למצבים
כאלו קשים?
התשובה היא, על פי המבואר בספרים, שהשם
יתברך רוצה שנבין שאין בכוחנו להסיר את הצרות והקשיים, שנבוא למצב שנרגיש במלוא העוצמה
כמה אנו זקוקים לעזרתו.
רק כשאדם מגיע להכרה זו וחש אותה באמת,
מסוגל הוא לצעוק מעומק הלב לבורא העולם שיושיע אותו, ואת זאת עליו לעשות.
אחרי צעקה שכזו, במיוחד אם היא מצטרפים
אליה גם דמעות, שהרי "שערי דמעות לא ננעלו", יפתחו שערי שמים והישועה תגיע.
הרבה אנשים חוו ניסים כאלו שנעשו להם.
גם מסיפור יציאת מצרים רואים עניין זה,
שהרי עם ישראל בזמן גלות מצרים, עברו שעבוד קשה שהתגבר מיום ליום, ומתי הם זכו להגאל?
רק אחרי שהגיעו מים עד נפש, והם צעקו לשם יתברך צעקה אמתית וחזקה מעומק הלב, כפי
שנאמר: "וירעו אותנו המצרים, ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה, ונצעק אל ה' אלוקי
אבותינו, וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, ויוצאנו ה' ממצרים
וגו'". (דברים כ"ו)
היום, דורנו מלא בצרות וייסורים, אם נכיר בעובדה ש"אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים", ולא על שום דבר אחר, ונצעק אל השם יתברך בצעקה גדולה וכנה שיושיע אותנו וישלח לנו את משיח צדקנו, הרי בעזרת השם הגאולה השלמה תופיע במהרה!
