קיום מצוות מתוך הכרח או מתוך רצון?

בס"ד

במעמד הר סיני נאמר בגמרא (מסכת שבת דף פ"ח עמוד א') "שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם", שזה אומר שהקדוש ברוך הוא הכריח את עם  ישראל לקבל את התורה ולקיימה.

מדוע הוצרך הקדוש ברוך הוא לכפות את התורה על עם ישראל?
הסיבה לכך היא משום שיצרו הרע של האדם גדול מאד, ואילולא היה הוא יתברך מחייב ומכריח אותנו לקיים את המצוות, היה חשש רב שנתפתה אחר היצר הרע ונסור מדרך התורה.

לאחר דורות רבים, כשעם ישראל זכה לנס ההצלה של פורים, נאמר במגילת אסתר "קיימו וקבלו היהודים וגו'" ודרשו חז"ל בגמרא שם שמילים אלו באות ללמדנו שקיימו עליהם עם ישראל את מה שקיבלו בעבר, והפעם היה זה מתוך רצון מושלם ולא מתוך הכרח.

מכאן יכולים אנו ללמוד שעל כל אדם ואדם הצורך לקיים את מצוות התורה מחמת שני מניעים. מניע אחד הוא הרגשת ההכרח, בבחינת "כפה עליהם הר כגיגית", והמניע השני הוא מתוך רצון.

קיום התורה מתוך הכרח ומתוך תחושת מחוייבות נצרך משום שעל ידי כך האדם יוכל לעמוד בניסיונות. כשלא יהיה לו חשק לקיים איזו מצוה, הוא ירגיש שלמרות חוסר החשק אין לו ברירה, זהו דבר שחייבים לעשות, וכך יקל עליו לשמור את התורה כנדרש.

קיום התורה מתוך רצון ומתוך אהבה לבורא נדרש משום שזו הדרך המובחרת לקיום התורה, לקיים את המצוות בהרגשה טובה, בשמחה ובכוונה למען שמו באהבה.

דרך אגב, כשאדם ירגיש שהוא מוכרח לקיים את המצוות, בנוסף לכך שיהיה לו יותר קל ללכת בדרך התורה, תהיה לו גם יותר הנאה מהמצוות, וזאת משום שתחושת החיוב הזו תקנה לו יציבות וחוזק בדרכו, וכשיש יציבות, ניתן להרגיש יותר סיפוק והנאה.