חכמת התורה

בס"ד

  

היהודים תמיד היו ידועים בעולם כולו כעם מיוחד. בחכמי העולם המפורסמים תמיד היו יהודים, גם ברשימת עשירי העולם תמיד התכבדו יהודים. ישנם אנשים המרגישים משום כך גאווה ישראלית, גאווה על כך שהם חלק מהעם היהודי. אך בואו נהיה אמיתיים, האם מעלתם של העם שלנו מסתכמת בדברים שנמנו לעיל, האם באמת באותם דברים ניכרת מעלתנו?! הרי עם ישראל זכה לחכמה הכי גדולה שישנה בעולם, הוא זכה לחכמת התורה, ורק בעם ישראל נמצאת אותה חכמה. "חכמה בגויים אל תאמין" אומרים חז"ל.

אז בואו נתחיל לחשוב בכיוון אחר, בואו נרגיש גאווה יהודית אמיתית, גאווה על כך שזכינו להיות חלק מעם ישראל הנושא את חכמת החכמות, וכפי שכבר נכתב במפורש בתורתנו הקדושה (דברים ד', ו'): "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".

מדוע באמת חכמת התורה גדולה מכל החכמות האחרות? הסיבה היא משום שהחכמה של התורה היא סוג שונה לגמרי משאר החכמות. חכמת התורה נקראת חכמה אלוקית, לא מדובר על חכמה שבני אדם הגיעו אליה בכח שכלם, כמו שאר החכמות, אלא מדובר על חכמה שניתנה ישירות מאת השם יתברך, בורא כל העולמות, מחיה אותם ומפעיל אותם.

כשאדם לומד תורה מתוך טהרת הלב ולשם שמים, הוא מעפיל לעולמות רוחניים, ומקבל שפע של הבנה זכה וראיה אמיתית על כל נבכי החיים, דבר שאינו בנמצא בשום חכמה אחרת. גדולי התורה האמתיים במהלך הדורות, היו בקיאים בהרבה חכמות, בלי ללמוד אותן בכלל, את כל הידע שלהם בחכמות השונות, רכשו הם אך ורק מתוך התורה הקדושה. במשנה בפרקי אבות, נאמר כבר על התורה: "הפוך והפוך בה, דכולה בה" (ה', כ"ד)

על החזון איש זצ"ל מסופר שהוא שרטט פעם לאיזה רופא כיצד לבצע ניתוך מסובך בחולה, הרופא התפעל מאד מאותו שרטוט, פעל על פיו, ובאמת הניתוח הצליח. החזון איש לא למד מעולם רפואה, את כל הידע שלו ברפואה ובשאר החכמות, השיג הוא מתוך לימוד התורה הקדושה.

אחד מגדולי הרבנים של הדור שלפני השואה, היה רבי ירוחם, המשגיח של ישיבת מיר. פעם אחת הוא התארח בבית הארחה באירופה, ששכן סמוך לאוניברסיטה. הזדמן לפני רבי ירוחם להסתכל מחלון חדרו על האוניברסיטה, בדיוק בזמן ההפסקה של הסטודנטים, והנה רואה הוא שנמצאים שם בנים ובנות ביחד, בערבוביא. אמר על כך רבי ירוחם, שאילו חס וחלילה בישיבות היו לומדים בנים ובנות ביחד, אין סיכוי שהיו מצליחים שם בלימודים, ולא היה יוצא שום דבר מישיבה כזו. ומדוע? מה ההבדל בין ישיבה לבין אוניברסיטה?

הסביר הרב שהתורה היא חכמה אלוקית, התעסקות בעניינים רוחניים. לכן, אם לא נותנים מעצור לרגשי התאוות, אי אפשר להתחבר באמת לתורה ולזכות אליה, משום שתאוות וחומריות הן סתירה לתורה. לכן אם רוצים שהבנים יצליחו בלימוד תורה, חייבים ליצור הפרדה מלאה בין בנים לבנים. מה שאין כן אצל הסטודנטים באוניברסיטה, עוסקים הם בידיעות והבנות ברמת השכל האנושי, ועל כן נתינת דרור לתאוותיהם, לא תמנע מהם בהכרח את הצלחת הלימוד.

כמה עלינו להודות לקדוש ברוך הוא שנתן לנו את התורה הקדושה הנפלאה הזו, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" ו"ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו".