בס"ד
רוצים להיות עשירים? לא צריך בשביל כך
שיהיה לנו הרבה כסף. כתוב בפרקי אבות (ד', א') "איזהו עשיר? השמח
בחלקו". פשוט נלמד לשמוח במה שיש לנו ולא נפזול לעבר מה שאין לנו. אם נעשה
כך, לא רק שנהיה עשירים, אלא נהיה עוד יותר עשירים מהעשירים הגדולים הידועים
בעולם. זאת משום שהעשירים הגדולים תמיד מרגישים שחסר להם, הם עושים כל הזמן מאמצים
להגדיל את ההון שלהם. אך ה"שמח בחלקו", מרגיש שיש לו הכל, ממש לא חסר לו
כלום, וזהו העשיר האמיתי.
אומר דוד המלך עליו השלום (תהילים
ל"ז, כ"ה): "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש
לחם". שואלים הרבה, הרי ידוע על הרבה צדיקים שהיו עניים מרודים, ואפילו פת
לחם הייתה חסרה בביתם, אם כן, לא מובן איך דוד המלך אומר שהוא לא ראה צדיק נעזב
מבקש לחם? אלא שכוונת דוד המלך היא שהצדיק לא מבקש לחם, אפילו שישנו מחסור רב
בביתו, הוא לא מרגיש זאת. הצדיק חי חיים מאושרים, והרגשה איתנה אופפת אותו, שלא
חסר לו כלום בעולמו.
בדורות קודמים, הרבה אנשים חיו בתחושה
כזו שלא חסר להם כלום. מה אדם כבר היה צריך באותם דורות? בית בסיסי לגור בו, מיטה
פשוטה לישון עליה, ספסל לשבת עליו, שולחן, נרות לתאורה, קמח לעשות לחם, כסף לקנות
בשר, דגים ויין לשבת, ואולי עוד כמה דברים. מוצרי חשמל, ריהוט מהודר, מאכלים
מגוונים, רכבים ועוד הרבה מוצרים ותענוגים של דורנו, לא היו קיימים באותם ימים.
בדור המשופע שלנו, ודאי יותר קשה להיות
"עשיר", להיות ה"שמח בחלקו". במיוחד מאז המצאת הדפוס ומיני
המדיה בהמשך, המציגים לעינינו פרסומות על כמעט אין סוף פריטים, נותנים לנו את
ההרגשה שאנו זקוקים למוצרים רבים, וטורדים את לבנו במחשבות כיצד נשיג את כל מה
שכאילו חסר לנו. לא מוגזם לעניות דעתנו לומר, שהפרסום גרם הרס רב בעם ישראל, ואילו
לא היו מתחילים בכלל עם כל עניין הפרסומות, עם ישראל היה נראה הרבה יותר טוב.
אך אל לנו להתייאש, גם לנו היכולת
והזכות להיות עשירים, פשוט נמעט מעינינו מבטים על פרסומות מושכות, נדיר את לבנו
מטרדות החומר, ונהיה תמיד שמחים בחלקנו. אז באמת נהיה עשירים, ונחיה באושר רב
לעולמים.
