בס"ד
חיים אנו בדור, שעליו אמרו חז"ל (סוף מסכת סוטה): "בעקבתא
דמשיחא... חוצפא יסגא (בעקבות המשיח – חוצפה רבה)". לא נדיר בזמנינו לראות
ילדים צועקים על הוריהם, תלמידים מתמרדים במוריהם ואנשים מציקים לשכניהם.
לפני שנים לא רבות, לא היה בנשמע תופעות של חוצפה כפי שאנו מכירים
היום, ודרך אגב, זו אחת מן ההוכחות שביאת המשיח תהיה בעזרת השם ממש בקרוב.
למרות שחז"ל תיארו את דורנו כדור של חוצפא יסגא, ודאי שאין הדבר
מקנה לנו היתר להתחצף, ועלינו לעבוד על מידותינו בכל דרך אפשרית, ולסגל לעצמנו את
מידת ההכנעה והכבוד לכל אדם. עלינו להלחם נגד התופעות השליליות של הדור, ולא
להשלים איתן חלילה.
ננסה להבין במה שונה דורנו מדורות הקודמים, שבו החוצפה לא הראתה כמעט
פנים? מכך נוכל גם ללמוד מהי הדרך להסיר את מידת החוצפה מתוכנו:
בפרשת השבוע, פרשת דברים, משה רבנו מספר לעם ישראל את מה שקרה בעבר
בחטא המרגלים, וכך הוא אומר להם: "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו
ויחפרו לנו את הארץ, וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא
אליהן". הסיבה שכתוב בפסוק "כולכם" מובאת שם בפירוש רש"י, וזה
לשונו: "ותקרבון אלי כולכם – בערבוביא, ולהלן הוא אומר (דברים ה', כ') 'ותקרבון
אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו'', אותה קריבה היתה הוגנת: ילדים
מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן
'ותקרבון עלי כולכם' – בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את
הראשים".
צריך להבין מדוע באמת כאן בפרשה שלנו נערי ישראל התחצפו ודחפו את
הזקנים, בעוד שלקמן הם נהגו כבוד בזקנים? התשובה היא שלקמן מדובר על מה שהיה מיד
אחרי שמיעת עשרות הדברות בהר סיני, וכך נאמר שם: "ויהי כשמעכם את הקול מתוך
החושך וההר בוער באש, ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם..." (דברים ה', כ').
עם ישראל קיבלו יראת שמים עצומה בעמדם מול הר סיני ובשמיעתם את קול
השם יתברך, ועם יראת שמים כה גדולה, כל החופצה והמידות הרעות פשוט פורחות מהלב. מאידך,
הפרשה שלנו, מדברת על זמן שהיה חסר לעם ישראל יראת שמים, שהרי כאן מדובר על בקשת
עם ישראל לשלוח מרגלים, דבר שלא היה לרוחו של השם יתברך, ולכן אין פלא שהתגלתה כאן
חופצה, ולא נתנו לזקנים את הכבוד הראוי.
מכאן נצא עם עצה לבני דורנו: אם חפצים אנו לסלק את החוצפה מהנהגתנו,
ולהצליח לכבד כל אדם ואדם כראוי, נוסיף לעצמנו יראת שמים, נרגיש את כבוד השם יתברך
השוכן בתוכנו, נרגיש את השכינה הממלאת את לבנו, ואז תחושה נעימה של יראת שמים נחוש
בקרבנו.
עם רגשות ותחושות כאלו, באופן טבעי לא נצעק ונתחצף לאף אחד, נדבר לשני
בכבוד, ובעצם גם אנו נהיה אנשים יותר מכובדים, שכן "איזהו מכובד? המכבד את
הבריות" (פרקי אבות ד', א').
