בס"ד
מעשה אמיתי בשני סוחרים מאותה עיירה שעשו ביניהם עסקה. אך התגלגל הדבר
ונוצר ספק גדול בענייני הכספים, ועתה זקוקים היו השניים לרב שיכריע בענינם.
מכיון שמדובר היה על שאלה סבוכה, הוחלט ביניהם לנסוע לעיר רחוקה, בה
גר היה רבי משולם איגרא, אחד מגדולי פוסקי ההלכה בעם ישראל שחיו באותה תקופה.
הגיעו הסוחרים לעיר הרחוקה, נכנסו לרב, וכל אחד מהשניים הציג את
טענותיו. הרב שמע את הדברים ולאחר מכן שקע במחשבות. לאחר זמן קצר אמר להם כך:
"תראו, השאלה שלכם מסובכת מאד, אינני יכול לתת לכם תשובה מיידית, עלי לעיין
בספרים, ללמוד היטב את הסוגיה, ורק אז אוכל בעזרת השם להכריע ולפסוק את
הדין".
אכזבה גדולה חדרה ללבות הסוחרים, וההחלטה הבאה גמלה בלבם: מכיון שרבי
משולם לא יכול להכריע באופן מיידי בדיננו, וההכרעה דחופה לנו מאד, נחזור לעיירה
שלנו, נכנס לרב העיירה, ונציג לפניו את שאלתינו. מי יודע, אולי ממנו נקבל תשובה
מיידית?
ואכן, הסוחרים חזרו את כל המרחק הגדול עד עיירתם, נכנסו לרב העיירה
ודברו את דברם. הרב הבין שאכן מדובר על עניין סבוך. הוא נכנס לחדרו, שהה שם כמה
דקות, יצא מהחדר, וללא היסוס פסק לסוחרים את הדין והכריע בעניינם.
תדהמה אחזה בסוחרים, לא ידעו הם כמה גדול הרב של העיירה שלהם. רב
שיכול להכריע בדקות ספורות בשאלה כזו, אכן רב עצום הוא. הם כל כך התרגשו, עד שהלכו
ופרסמו ברבים את גדולת רבם ואת יכולת פסיקתו.
לימים נזדמנו השניים לעיירה הרחוקה, מקום מושבו של רבי משולם איגרא,
והחליטו להכנס לרבי משולם לשמוע את תשובתו לשאלתם, למרות שכבר לא היה מכך תועלת
מעשית.
הרב קיבלם בספר פנים יפות, וענה להם בדיוק את אותה תשובה שרב העיירה
ענה להם. ממש את אותה תשובה.
הם לא התאפקו וסיפרו לרבי משולם את שאירע להם עם רב עיירתם, איך שהוא
הצליח לענות תוך דקות את אותה תשובה.
כששמע זאת רבי משולם, גם הוא התפעל מאד, והחליט לנסוע לעיירה של
הסוחרים, ולהכיר מקרוב את רב העיירה. "אם כה גדול בתורה הוא רב העיירה שלהם,
גם אני רוצה ללמוד ממנו תורה ולהחכים", אמר רבי משולם.
הגיע רבי משולם לעיירה, נכנס לרב והחל לשוחח עמו. במהלך השיחה ביקש
הוא מאד מהרב לגלות לו איך הוא הצליח לפתור את השאלה הסבוכה של הסוחרים בזמן כה
קצר? הרב נאות לענות על השאלה והסביר לרבי משולם שכששמע הוא את השאלה, מיד הבין
שבאמת מדובר על שאלה קשה, והוא גם ידע שמהתעמקות קצרה בספרים, באופן טבעי לא תיפול
ההכרעה בדינם. אך מצד שני היה לו חשוב שלא להשיב את פני הסוחרים ריקם, כדי שבני
העיר לא ירננו שהרב לא יודע לענות על שאלות כראוי, ועל ידי כך הציבור יסור פחות
למשמעתו.
אז מה עשה רב העיירה? נכנס לחדר, שפך את שיחו לפני בורא עולם, והרבה
בתחנונים שהבורא יתברך יאיר את עיניו בהבנת הסוגיה ובהכרעת הדין. ואז באופן פלאי,
פתח הוא את אחד הספרים שהיו מונחים בחדר, ובמקום שנפתח הספר, נמצא כתוב דבר הלכה
ששפך אור על קושית הסוחרים, ומיד הוא הבין את הפסק שעליו לפסוק.
שמע רבי משולם את דברי הרב והפטיר כך: מכיר אני בי, שגם ביכולתי היה
להכנס לחדר לאחר שהסוחרים הציגו לפני את שאלתם, ולשפוך תחינה לבורא עולם שיגלה לי
מה הדין בנידון המדובר, ויודע אני שהקדוש ברוך הוא היה עונה לבקשתי ותוך דקות
הייתי יכול לפסוק את הדין ולענות תשובה לסוחרים. אך לא זו הדרך ללמוד תורה ולא זו
הדרך לפסוק הלכה.
אדם חייב להתאמץ, לעמול, להתייגע, ורק אז בהירות התורה תושפע במוחו
ותמלא את לבו, רק אז ראוי הוא להקרא גדול אמיתי בתורה.
מסיפור זה נלמד שלמרות שלכל הדיעות אדם חייב להתפלל להצלחתו, אך אסור
שתפילה תבוא במקום התאמצות. "אדם לעמל יולד" נאמר בפסוק, ומסבירה הגמרא
שהכוונה ל"עמל תורה" (סנהדרין צ"ט ע"ב). בתורה, בתיקון המידות
ובכל ענייני עבודת השם, אדם צריך להתאמץ ולהתייגע בכל כוחותיו, ואז יתקיימו בו
דברי החכמים במסכת אבות "יגעת ומצאת – תאמין".
