בס"ד
רב גדול היה רבי ירוחם הלוי, משגיח רוחני בישיבת מיר היה הרב, ומגדולי
המוסר של דורו.
במשך תקופה מסויימת הזדמן לרב להתארח באחת מעיירות אירופה, עיירה שגרו
בה יהודים רבים, אשר למרות היותם שומרי תורה ומצוות, עבודת השם לא הייתה בראש
מעיינם.
ביקשו מהרב לשאת דרשה בבית כנסת המרכזי של העיירה, אך הרב לא שש להצעה
זו, שכן רגיל היה הרב בדרשותיו להראות לציבור מה עליהם לתקן בדרכיהם ובמעשיהם,
וסגנון כזה של דיבור, לא יהיה ערב לאוזניהם של יהודי העיירה.
בסופו של דבר, מפני כבוד הציבור וכדי לא לפגוע בהם, החליט הרב לשאת
דרשה, ויהי מה...
לקראת הדרשה התרגשות רבתי נסובה על אנשי העיר, וכל אנשי העירה הגיעו
בהמונם לבית הכנסת, חלקם זכו להכנס לתוך הבית כנסת, וחלקם מצאו מקום בחצר ובכל
פינה פנויה שרק היה ניתן למצוא.
הרב התחיל לדבר, והנה לא עוברות דקות רבות, והנוכחים מתחילים לעזוב את
מקום הדרשה. איש אחר איש יוצאים הם מן שטח הבית כנסת, עד שלבסוף נותר הרב לבדו. לא
מצא חן בעיניהם כלל שהרב מראה להם עניינים שעליהם לתקן, ויש יכול להיות שמשהו לא
מושלם אצלם?!
כעבור שנים, סיפר הרב את אשר אירע באותה עיירה, וגם הקשה הוא קושיה? מה
ההבדל בין בני אותה עיירה, שחרה להם סגנון דיבורי, לבין בני הישיבה שכל כך אוהבים
את דרשותיי, מצפים הם לקראתם, ושמחים הם על כל מילה שהם זוכים לשמוע ממני?
ובמשל הבא השכיל הרב לבאר את העניין:
היו הייתה עיר מתקדמת, עיר אשר פלאי הטכנולוגיה כבשו את כל שטחי פעילותה,
ושום שימוש בבעלי חיים לא נעשה שם, הכל עבד על ידי המכונות. תושבי העיר לא ידעו
אפילו מה זה לרכב על סוס. יום אחד הגיעו לשם אורחים מרחוק, הם הגיעו מעיירה נידחת
ששם עדיין סוסים היו מכלי התחבורה השכיחים.
האורחים היקרים נכנסו לעיר המתקדמת כשהם רוכבים על סוסים, וכשראו אותם
תושבי העיר המתקדמת, נפערו עיניהם, מה זה היצור הזה? נשאלה שם השאלה. יצור שהחלק
התחתון שלו נראה כמו בעל חי עם ארבעה רגליים, והחלק העליון שלו נראה ממש כמו בן
אדם, איזה פלא....
רק לאחר כמה דקות, כשהאורחים ירדו מהסוסים, הבינו סוף כל סוף תושבי
העיר המתקדמת, שבכלל לא מדובר על יצור חדש ומשונה, ה"יצור" הזה הוא בעצם
שני יצורים, בעל חי שעליו רוכב אדם.
אמר הרב ירוחם: בני הישיבה יודעים שכל יהודי מורכב מסוס ועליו רוכב
אדם. הסוס זה הגוף שלנו, אשר רודף הוא אחר התאוות החומריות והרצונות הגשמיים. על
הסוס נמצא ה"אני" שלנו – הנשמה שלנו. הסוס באופן טבעי הוא פראי מאד:
כועס, מתגאה, רודף אחרי תאוות, רץ אחרי כסף ועוד. אך ביכולת האדם הרוכב לשלוט על
הסוס, לאלף אותו, לעשות אותו ממושמע והולך בדרך ישרה.
כשאני דורש לבני הישיבה דברי תוכחה ואומר להם מה עליהם לתקן, יודעים
הם הבחורים שאני לא מתכוון שאצלם משהו לא בסדר, ברור להם שאם יש משהו לא תקין,
משהו פגום, זה נמצא רק בסוס שלהם. אני מלמד אותם לשלוט את הסוס שלהם, איך לרסן אותו
ולעשות אותו מתוקן. ממילא שמחים הם על כל דבר חדש שהם לומדים ממני, וכי יש תענוג
לאדם יותר מאשר לשלוט על הסוס שלו?
אך בני אותה עיירה, לא השכילו להבין זאת, ולהבנתם הרצונות החומריים
שלנו, החסרונות שלנו, הפגמים שלנו, זה האדם עצמו. זה לא שיש כאן גוף ומעליו ובתוכו
נשמה, אלא הכל זה דבר אחד. אם כן, ודאי שקשה להם לשמוע דברי תוכחה, ולהבין שיש
דברים שהם לא בסדר בהם.
"רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? יאהב את התוכחות,
שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם, ורעה מסתלקת מן
העולם שנאמר (משלי כ"ד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב" (גמרא מסכת
תמיד כ"ח ע"א).
עכשיו יודעים גם אנו כיצד לאהוב את התוכחות.
