בס"ד
רבים
מאתנו אשר רצון להם לזכות להתעלות רוחנית, להתעלות אמיתית בתורה, מרגישים שזה פשוט
לא הולך. רוצים ומנסים, ושוב מנסים, אך לא מרגישים שהולכים ונעשים יותר גדולים
בתורה, והתמיהה על כך רבה.
אחת
הסיבות לכך, היא משום שחסרה לנו לעיתים "מסירות נפש" למען התורה.
בכדי
לזכות לגדלות בתורה, צריכים להתמסר במלא הכוחות ללימוד התורה, להתגבר על העצלות
והקשיים, ואף לוותר על נוחות גשמית ותענוגים חומריים מסויימים להם היינו רגילים.
במסכת
אבות לימדונו חז"ל שישנם ארבעים ושמונה קניינים שאיתם קונים את התורה. חלק
מהקניינים המוזכרים שם מתבצעים ע"י מיעוט תענוגות וענייני העולם הזה, כגון:
מיעוט סחורה, מיעוט תענוג, מיעוט שינה, מיעוט שיחה ועוד.
רבי
שלמה ברעוודא זצ"ל אמר פעם שישנם בחורים או אברכים בני עליה ובעלי שאיפות,
אשר רצון עז להם לסיים את כל הש"ס בלילה אחד, אך מאידך הם גם לא מוכנים לוותר
על השינה באותו לילה...
בתורה
בפרשת חוקת נאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר י"ט,
י"ד), ודורשים חז"ל על פסוק זה ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית
עצמו באהלה של תורה". כוונת הדברים היא שהרוצה לזכות לכתרה של תורה צריך למעט
בהנאות הגוף, לעשות מסירות נפש למען התורה.
אל לנו
לחשוש שבאופן זה יהיה לנו פחות טוב בעולם, שהרי כבר לימדונו רבותינו ז"ל
בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל
ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן
"אשריך וטוב לך" (תהלים קכ"ח, ב') - אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם
הבא". (פרק
ו', משנה ד')
גם אם
אין ביכולתנו לקיים את הנאמר בשלמות, בכל אופן ככל שנצליח להתחזק באיזו נקודה קטנה
הקשורה לעניין, כבר נזכה להתקדם צעד אחד קדימה, ונתעלה במעלה נוספת בתורה הקדושה.
