בס"ד
אנשים לרוב לא יכולים ללמוד תורה ממש עשרים
וארבע שעות ביממה. ישנם כאלו שיכולים ללמוד הרבה שעות ביום, וישנם כאלו שיכולים
ללמוד פחות. ישנם אנשים שצריכים לעבוד יותר וישנם אנשים שצריכים לעבוד פחות. כבר
נאמר "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים" (מסכת מנחות
ק"י ע"א).
מה שנכון עבור כולם הוא שצריך שהעיקר
בחיים יהיה התורה הקדושה. אין לעשות את העבודה ושאר צרכי החיים כדבר העיקרי. באופן
כזה אדם יחיה חיים איכותיים, חיים בעלי תוכן רוחני מהנה, ותהיה לו הרבה יותר שמחה
אמיתית.
לדוגמה, אדם שעובד, בזמן העבודה גם צריך להשתוקק מתי הוא יזכה לשבת
וללמוד תורה ולקיים מצוות, זה מה שצריך לתפוס את הלב.
גם הרגשת הקשר שלנו עם אבינו שבשמים צריכה ללוות אותנו במהלך כל היום.
כתוב בדברי חז"ל במסכת "אבות
דרבי נתן", כך: "כל העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפלה - עושין אותו עיקר לעולם
הבא. וכל העושה תורתו טפלה ומלאכתו עיקר - עושין אותו טפלה לעולם הבא".
