בס"ד
אחת מהתכונות החשובות
שנתן לנו הבורא יתברך היא מידת הסקרנות. לולא הסקרנות היינו נשארים בורים ועמי
הארצות, וכל ההתפתחות של החכמות השונות הייתה נמנעת.
אך כמו שבכל דבר יש
בו את הטוב ויש בו את הרע, כך הוא גם בסקרנות. הסקרנות יכולה לסייע לאדם להיות חכם
נשגב, אך היא יכולה גם להוריד אותו לתהום רבתי.
כשאדם משחרר את יצר
הסקרנות שלו לעבר מקומות, תכנים, תמונות, סרטים וכו' שליליים, הרי מוחו מתמלא
בזוהמה, הטוהר מסתלק ממנו והחשק להתחבר לעניינים נעלים נחלש.
בתורה נאמר:
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". הוזהרנו
בזאת שלא לסור אחרי המשיכות שבלב ולא להתפתות לסקרנות הטבעית השלילית.
כדי להחליש את אותה
סקרנות, עלינו להתרגל לשמור על עינינו ולא להסתכל על דברים שהמשיכה אחריהם אינה
טובה עבורנו. משיכת הלב לדבר מסויים מתחילה מראיית אותו דבר בעין. זאת גם לימדו
אותנו רבותינו ז"ל באומרם: "העין רואה והלב חומד וכלי המעשה
גומרים".
רוצים לדעת איך גדולי
התורה שמרו על עיניהם ועד היכן הגיע כחם בעצירת יצר הסקרנות? קראו את הסיפור הבא:
לפני עשרות בשנים,
אנשי ירושלים התרגשו לקראת מאורע מיוחד: המכונית הראשונה עומדת להגיע לירושלים.
כולם חיכו לראות את הפלא הגדול, איך עגלה ממתכת נוסעת ללא סוסים המושכים אותה
מקדימה.
והנה הגיע היום המיוחל,
והמכונית הוכנסה לעיר. גברים, נשים וטף יצאו לרחובות כדי לצפות באותו פלא שנקרא
מכונית, אפילו ילדי ה"תלמוד תורה" יצאו בהמוניהם. אך ילד אחד צדיק
וטהור, ילד חכם אשר ידע שאין דבר שישווה לתורה, ולא שווה לבטל את לימודה אפילו
לזמן קצר עבור איזו קופסת ברזל שנקראת מכונית, החליט להמשיך בשמחה להגות בתורה,
ולא יצא לרחוב כפי שעשו חבריו. שמו של
הילד הזה היה שלמה זלמן אוירבך, שלימים נודע לאחד מגדולי התורה וצדיקי הדור.
דרגתו של הילד אמנם
דרגה גבוהה היא, וגם לא מדובר במעשה זה על סקרנות ממש שלילית, אך בודאי שכל אחד
מאתנו יכול לקחת לעצמו איזה חיזוק מסיפור זה, ולהתקדם לפחות בצעד אחד, ביכולת
השליטה שלו על הסקרנות השלילית.
