בס"ד
השאלה שמופיעה בכותרת, היא שאלה שאין הרבה שלא שאלו אותה בנימה
מתלוננת, לפחות פעם אחת בחייהם, אם לא הרבה מעבר לכך.
בגמרא כתוב ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין
עליו מלמעלה" (מסכת חולין דף ז' ע"ב), ומכאן נלמד ששום נזק לא יגרם
לאדם, בלי שהוא יהיה מכוון מהשם יתברך. ובכלל, כל פרט ופרט שבחיים, הזניח ביותר והמשמעותי ביותר, מגיע אלינו
מהקדוש ברוך הוא. עלינו להתרגל לחיות עם הידיעה הזו ולהרגיש אותה.
אך בזה לא די, בנוסף לאמונתנו שהכל מושגח ונעשה על ידי הבורא, מצווים
אנו להאמין שכל מה שקורה אתנו ועם שאר הברואים, נעשה אך ורק לטובה. הקדוש ברוך הוא
ברא אותנו, מחיה אותנו, דואג לקיומנו, ואיך נוכל לחשוד שחס וחלילה אין כל כוונתו
לטובה. כל רצונו של הבורא הוא להיטיב לנבראים, כמבואר בספרים.
יסודות האמונה שנאמרו עד כה, ידועים לכל מי ששמע, ולו במקצת, על דרך
התורה והאמונה על פי היהדות.
אך השלב הבא של האמונה, אשר דורש שינוי רציני בכיוון החשיבה, רבים לא
השכילו עדיין להגיע אליו. השלב הבא הוא להאמין שההטבה של הקדוש ברוך הוא אתנו, לא
נמדדת במושגים שלנו. כלומר, גם דברים נראים לנו באופן ודאי שהם רעים ומזיקים, באמת
הם טובים ונפלאים.
אנו חיים בתוך מסגרת מצומצמת של העולם הזה, ולא רואים את המרחב שמעבר
לעולם, מרחב שהוא רחב ממדים עד אין קץ.
לדוגמה: אדם יכול לקבל נזק, ובפעולה זו נמחקת לו עבירה קשה שרבצה על
נשמתו, שהרי "יסורים מכפרים". העבירה שנמחקה חסמה עד היום לאותו אדם את
ההצלחה בתחום שמאד חשוב, ומעתה, לאחר העלמות העבירה, ההצלחה תתחיל להאיר לו פנים.
יתכן גם, שהתועלת שהאדם יקבל מהיסורים הגשמיים, לא יביאו לו חיים יותר
מוצלחים כאן בעולם החומר, אך הם יקנו לו את הזכות לחיים הרבה יותר טובים בעולם
הנצח ובימות המשיח, אשר כל בר דעת יבין ששווה לסבול בעולם הזה עבור רווחיות רוחנית,
שהיא שווה פי אין סוף מכל הון שבעולם.
ודרך אגב, כשאמרנו "לסבול בעולם הזה", הכוונה הייתה רק לסבל
פיזי, אך בנפש אדם יכול וצריך להרגיש מאושר ושמח תמיד, ללא קשר וללא תלות במה
שעובר עליו בחיים.
לאחר הבנת זה העניין, יבין כל מבין, ששאלת הפתיחה "למה זה קורה
לי?", כשהיא נשאלת באופן של תלונה ואכזבה, יסודה בחוסר אמונה. המאמין האמיתי
יודע שגם מקרים אשר נראים רעים עד למאד, ודאי שבהסתכלות אמיתית, הינם טובים מאד.
הוא סומך על הבורא בעיניים עצומות – "כגמול עלי אמו", כלשונו של דוד
המלך עליו השלום. היאוש לא מתקרב אליו, חייו נטולי חרדות, דאגות, אכזבות
ודיכאונות. שלווה ואושר ממלאים את לבו, ומקיים הוא באהבה ובנאמנות את הנאמר בספר
תהילים "טוב להודות לשם".
